39,916
עריכות
שורה 5: | שורה 5: | ||
מסיבה זאת, בספר התניא{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י']]}} קובע אדה"ז כי כפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה ל[[סטרא אחרא]] והמיאוס ב[[רע]] בתכלית, כי המיאוס הוא הפך ה[[אהבה]] ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית על כן נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. | מסיבה זאת, בספר התניא{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י']]}} קובע אדה"ז כי כפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה ל[[סטרא אחרא]] והמיאוס ב[[רע]] בתכלית, כי המיאוס הוא הפך ה[[אהבה]] ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית על כן נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. | ||
אודות כך מסופר כי כששמעו את קריאת | אודות כך מסופר כי כששמעו את קריאת פרשת מחיית עמלק מפיו של החסיד ר' [[בנימין קלעצקער]], השתנה מראה פניו של ר' בנימין, כולו הפך להיות אדום, מלא שנאה וכעס על '[[עמלק]]'. פעם נכח שם ר' [[זלמן זזמר]] שפנה אליו ושאלו: "מה רע עשה לך [[עמלק]] יותר מאשר לכל יהודי אחר, שכל כך עצומה שנאתך איליו? במקום להשיב לו אמר ר' בנימין: "סע לליאזנא לרבינו הזקן". ואכן כך עשה ר' זלמן ומאז נהפך ל[[חסיד]]. | ||
ענין זה נתבאר בספר התניא{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י"ד]]}} כי {{ציטוטון|שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפילו שלא בתכלית שנאה, הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת [[אהבה בתענוגים]] להתענג על ה' מעין עולם הבא}}. | ענין זה נתבאר בספר התניא{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י"ד]]}} כי {{ציטוטון|שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפילו שלא בתכלית שנאה, הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת [[אהבה בתענוגים]] להתענג על ה' מעין עולם הבא}}. |
עריכות