פרשת הספרים: הבדלים בין גרסאות בדף

מימיה הראשונים של [[חסידות חב"ד]] היה קיים בידי האדמו"ר אוסף ספרים וכתבי יד. כבר אצל ה[[אדמו"ר הזקן]] ידוע על אוסף של כ100 ספרים,{{מקור|חשוב לציין את המקור עליו מתבססים דברי בערל לוין}} כמות נכבדה ל[[רוסיה]] באותם הימים. אצל [[אדמו"ר האמצעי]] ידוע על אוסף גדול יותר של כ611 ספרים. מאוחר יותר האדמו"ר ה[[צמח צדק]] יצר אוסף גדול של ספרים שמכאן ואילך התרחב יותר ויותר על ידי האדמו"רים ממלאי מקומו בדורות שאחריו. אוסף זה נשמר אצל [[אדמו"ר הרש"ב]] עד לשנת [[תרע"ו]] אז הוכרח בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]] לעבור מ[[ליובאוויטש]] לעיר [[רוסטוב]], בשל המעבר הפקיד את הספרים למשמרת במחסן במוסקווה, אולם אלו הוחרמו על ידי הקומניסטים בשנות המהפיכה כעבור שנים אחדות.  

מאחר שניסיונות פדיון הספרים לא צלחו, החל הרבי הרייצ בשנת [[תרפ"ד]] באיסוף ספרים לספרייה חדשה. תחילה קנה אוסף של כ5,000 ספרים מיהודי בשם ר' שמואל וינר, ושוב הוסיף והשלים את הספריה בספרים רבים. אחרי גאולת [[י"ב-י"ג תמוז]] בחורף [[תרפ"ח]] הוכרח הרבי לצאת מגבולות מדינת [[רוסיה]], הוציא הרבי אתו גם את ספריה זו, ומכאן עברה למקום משכנה החדש של מרכז חב"ד - ריגה. שם הרחיב ספריה זו יותר על ידי קריאה לחסידים וידידים לסייע בהתפתחותה. בהמשך{{הבהרה|באיזה שנה?}} עברה יחד עמו לעיר [[אוטווצק]] שפולין.

בשלהי [[חודש אלול]] [[תרצ"ט]] עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עזב [[הרבי הריי"צ]] את העיר אוטווצק לוורשה ומשם לריגה עד הגיעו (ב[[ט' באדר]] [[ה'ת"ש]]) לארה"ב. הספרים נארזו ב110 ארגזים ונשארו באוטווצק.  

חילוץ הספרים מאירופה הכבושה היה מהלך עם יגיעה ועבודה רבה. הצהרתה של [[אגו"ח ארה"ב]] שהספריה היא רכושם, הובילה את התערבותם של ממשלת ארה"ב במשלוח. שאודות להתערבותה מבצע החילוץ צלח, זאת משום שממשלת ארה"ב לא היתה מעורבת במלחמה באותה העת. בזאת לא פסקו העיכובים, בעקבות המלחמה נוצרו שיבושי דואר, שגרם בנוסף לעיכוב המשלוח לחשש שהספרים יפלו לידי ממשלת רוסיה. אולם אחרי השתדלות רבה הגיעו רוב הספרים (93 ארגזים) בחודש סיוון תש"א לארה"ב, אמנם מיעוטם (17 ארגזים) נשארו באירופה ואבדו עקבותיהם, שלשה ארגזים שהכילו בעיקר כתבי יד של אדמו"רי חב"ד הוחרמו על ידי הרוסיים ונמצאו כעבור שנים. כשהגיעו הספרים לארה"ב שוכנו חלקם בחדרו של ה[[אדמו"ר הריי"צ]] בקומה השנייה של 770, ורובם בקומת הקרקע של הבניין. במשך שנים אלו הספריה נוהלה על ידי מזכירו של [[הרבי הריי"צ]] הרב [[חיים ליברמן]].

במקביל, החל [[הרבי]] לאחר ביאתו לארה"ב בשנת תש"א להקים ספריה נוספת שתשרת את צרכי ה[[מרכז לענייני חינוך]] שתחת ניהולו. כעשר שנים לאחר מכן בשנת [[תש"י]] [[מנחם מנדל שניאורסון (אדמו"ר שליט"א)#קבלת הנשיאות|קיבל הרבי את הנשיאות]], ומני אז החלה תנופת ספריה זו, זאת בעזרת שלוחי הרבי וחסידיו ברחבי העולם. בעקבות ריבוי הספרים נרכש בשנת [[תשכ"ח]] הבנין הסמוך ל770 לצורך הספריה. בסוף החורף של שנת תשל"ז מונה הרב [[שלום דובער לוין]] למנהלה של ספריה זו מטעם המרכז לענייני חינוך.

אחרי ה[[הסתלקות]] של [[הרבי הריי"צ]] ב[[י' בשבט]] [[תש"י]], היו מי שרצו לחלק את הספריה בין היורשים, אולם הרבי התנגד לכך. לטענת הרבי היות והספריה לא הייתה רכושו הפרטי, אין מקום לחלוקתה. מסיבה זו למרות השנים הרבות שעברו מאז [[הסתלקות]]ו של הרבי הריי"צ, שתי הספריות לא אוחדו. מפתחות הספריה נשארו בידיהם של ר' חיים ליברמן ומרת [[חנה גוראריה]]. כמו כן בשעה שהרב שלום דובער לוין התבקש על ידי הרב חיים ליברמן, להצטרף לעבודתו בניהול ספריית הרבי הריי"צ, התנגד לכך הרבי בתוקף, מחשש שיתפרש כמהלך פוליטי, ויתלו זאת בסכסוך הפנימי שהתחיל לאחרי ההסתלקות, ואכן נשארה הספריה כמו שהיא תחת פיקוחו של ר' חיים ליברמן.