אין עצם מסתיר על עצמו: הבדלים בין גרסאות בדף

==משלים==

כ[[משל]] והמחשה לטענה זו מובא ב[[תורת החסידות]] משל מהשפעת [[שכל]] מ[[רב]] ל[[תלמיד]]. משל זה מובא לראשונה במאמרי ה[[אדמו"ר האמצעי]] (ספר [[מאמרי אדמו"ר האמצעי]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15932&st=&pgnum=361 שמות חלק ב עמוד תערג]) משל שהורחב והתבאר על ידי [[רבותינו נשיאנו]] במאמריהם במשך הדורות.

לאמתו של דבר, כשמדובר ברב ותלמיד במשל סוף סוף ישנו צמצום בעת הכנת הרב להשפיע שבאמצעות צמצום השכל על יד הרב נמצא שכל ששיך למקבל, ורק שלאחר מכן מפני שבמוח זכרונו של הרב מאיר השכל בכל עמקו לכן גם בפרטים הקצרים אין הצמצום ומאיר בהם מצד הרב כל השכל. משאין כן במשל גם בעת הצמצום עצמו אין בכך שום הסתר על הבורא מצד הבורא כי כל מטרת הצמצום הוא רק ביחס לאור ששיך לנבראים שהוא לא ירגיש את האו הבלי גבול ומצד הבורא תמיד הוא היה נבדל מהאור הבלי גבול ולכן גם בעת הצמצום עצמו הוא אינו צמצום ביחס לבורא.{{הערה|שם=תרס"ה}}{{הערה|הרבי, מאמר גדול יהיה תשכ"ב (ספר המאמרים מלוקט ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/12/118.htm מהדורה חדשה - חלק ד עמוד 118]).}}   

תקדים ומעין משל זה מביא האדמו"ר הזקן ב[[לקוטי תורה]] במאמר "להבין מה שכתוב באוצרות חיים" אות ה' משל לחכם הבקי באיזו מסכת בכל פרטיו וכל הקושיות והתירוצים לעומקן הכל תפוס בשכלו באר היטב ופרטי סברותיה תפוסים בשכלו והשגתו בתכלית. חכם זה כשמעיין וחושב ומדבר בה אזי אור השכל והחכמה שבמסכת מתגלה ומתלבש באותיות בשכלו. אולם כשפוסק מלעיין רק חוזר על לימודו לבד בלי עיון, כגון חזרת לשון המשנה. במקרה זה אם כי ישנם האותיות מסתלקת מהן כל העמקות והרחבת השכל ואינו מתגלה כלל באותיות אלו. והאותיות הם רק בחינת [[רשימו]] לגבי אור השכל שאינו מתגלה כלל לזולת השומע ממנו אותיות אלו. אולם ההעלם זה הוא רק לגבי הזולת (או אפילו לגבי הדבור שלו שבאותיות הדבור שלו אין בגילוי אור השכל) אבל לגבי האדם עצמו המדבר, מאחר שהשכל כולו גלוי וידוע אצלו בלי שום יגיעה (וסוקר במחשבה אחת מה שצריך לפרש בדבור זמן רב כנודע) וכיון שכן הרי גם בשעה שחוזר על האותיות לבד גלויים וידועים ונסקרים במוחו ומחשבתו כל עומק השכל שיש במסכת זו ואינן כלל בבחי' העלם והסתלקות מהשכל והמחשבה שלו.{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/14/53c.htm לקוטי תורה ויקרא נג, ג].}}

כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו{{הערה|אורח חיים סימן צא סעי ד.}}: "הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסויי '''לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו''' אבל אם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל.." כלומר, היות ותוכנו של כיסוי הראש הוא הסתרת מציאותו אין בכוחו להסתיר את מציאותו על ידי גופו שלו עצמו{{הערה|ראה ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפב בתילת העמוד.}} משל זה מבאר את ההתאחדות של הכוחות כפי שהם מצד העצם שאין בכוחם להעלים זה על זה לפי שהמהות של שניהם הוא אותו העצם.{{הערה|מאמרי האדמו"ר הרש"ב: "ת"ר נר חנוכה", תרמ"ג. "וידעת היום", תרנ"ז. "ראה קראתי בשם בצלאל" תרס"ה.}}

*[[ה' הוא האלוקים]]

*[[צמצום כפשוטו]]

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:צמצום]][[קטגוריה:אחדות ה']]