39,916
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←בתורת החסידות
[[תורת החסידות]] מסבירה על פי המופיע ב{{ה|זוהר}}{{הערה|שמות פרשת תרומה קלב, ב. פרשת תצוה קפ, ב. פרשת ויקרא ב, א. במדבר פרשת שלח קסה, א. שיר השירים א, א. תקוני זוהר קד, ב.}} שמקומן של אותיות אלו הוא בבינה, ושורשם מבחינת הכתר, ועל כן כל מקום בתנ"ך שענינו הוא [[ספירת הבינה]] או ההתגלות שלה, אנו מוצאים שעל פי חכמי המסורה צריך לכתוב בתיבה זו אותיות גדולות.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא הפסוק "שמ'''{{גודל|3|ע}}''' ישראל ה' אלוקינו ה' אח'''{{גודל|3|ד}}'''", שענינו הוא ההתבוננות באלוקות, וענינה של קריאת שמע הוא עולם הבינה, ולכן יש בתיבה זו שני אותיות גדולות{{הערה|ובפרטיות יותר, האות עי"ן מורה על ה[[שבע תחתונות]] של בינה, והאות דל"ת...}}. למרות ששאר האותיות של פסוק שמע ישראל נחשבות לאתוון זעירן לגבי שני אותיות אלו, מכל מקום לכשעצמם כל אותיות פסוק זה נחשבות לאותיות גדולות, ובפרט אותיות א' ש' מ' ח' הנותרות במילים שמע - אחד לאחר הורדת אותיות ע' ד' מהם{{הערה|ספר המאמרים תשי"א ע' 69}}.
במקום אחר בחסידות מבואר, שהאותיות ה'רגילות' בספר תורה מורה על העבודה הרגילה בקיום התורה ומצוות, ואילו האותיות הגדולות מורות על עבודת התשובה, שממשיכה אור גדול ביותר, ש'יוצא מהשורה'{{הערה|שיחות קודש תשכ"א ע' 63. מאמר ש"פ בשלח י"א שבט תשכ"א.}}.
