12,050
עריכות
מ (החלפת טקסט – "דא"ח " ב־"דא"ח ") |
מ (החלפת טקסט – "עיירה" ב־"עיירה") |
||
שורה 14: | שורה 14: | ||
==מעברו לארה"ב== | ==מעברו לארה"ב== | ||
כמה שנים לאחר מכן, עזבו שני הזוגות את אטוואצק, והפליגו ל[[ארצות הברית]] אל בית חמיהם. אדמו"ר הריי"צ הורה לר' מרדכי לחזור [[חסידות]] במקום בו ישהו בדרכם. הם הגיעו | כמה שנים לאחר מכן, עזבו שני הזוגות את אטוואצק, והפליגו ל[[ארצות הברית]] אל בית חמיהם. אדמו"ר הריי"צ הורה לר' מרדכי לחזור [[חסידות]] במקום בו ישהו בדרכם. הם הגיעו ל[[עיירה]] מרסיי באמצע השבוע, ור' מרדכי חיפש מקום בו יבצע את הוראת הרבי ויחזור מאמר דא"ח. בהגיע ערב שבת, ור' מדרכי טרם מצא מקום מתאים לכך, ביקש להישאר בעיר בשבת. קברניט הספינה סירב בתקיפות, והודיע להם ברורות - שאם רצונם להישאר בשבת, ייאלצו להישאר שם גם במשך הזמן הלא-קרוב, מאחר ולא מתוכננת עוד הפלגה של ספינה לארצות הברית... אמון על דברי רבו, התעקש ר' מרדכי ונשאר שם לחזור [[דא"ח]] בשבת, ורק מספר ימים מאוחר יותר הפליגו לארצות הברית. אז התברר, כי האוניה הקודמת בה היו אמורים לנסוע, ואשר לא חיכתה להם, הוטבעה על ידי הגרמנים ימ"ש... בהגיעם לארצות הברית, גרו הרב מענטליק וזוגתו בנוארק שבניו ג'רסי. הרב מענטליק נכנס ללמד כמגיד שיעור בישיבת [[תומכי תמימים 770]], והיה נוסע בכל יום מנוארק לניו יורק וחזרה. במשך כל שנותיו הקפיד על זמני הסדרים בדיוק הכי גדול, כך שלסדר [[נגלה]] היה מגיע בדיוק בשעה אחת עשרה - שעת תחילת הסדר. בשנים מאוחרות יותר, כאשר עבר לגור בקראון הייטס, היה מגיע גם לסדר חסידות ב[[שבת]] בבוקר - בשעה שמונה בדיוק. | ||
ביו"ד שבט [[תש"י]] - כאשר הסתלק אדמו"ר הריי"צ, באו ל 770- חסידי [[חב"ד]] רבים משכונת בראנזוויל ששכנה בסוף רחוב איסטערן פארקוויי, ועז היה רצונם להישאר במקום לאחר תפילת שחרית. אך הרבי (שנקרא אז הרמ"ש) הורה להם לחזור לבתיהם, ואמר שב[[שבת]] אין עצב, ומוכרחים לאכול סעודת שבת. פנה אז הרב מענטליק אל החסידים וקרא בהתרגשות: "יש לנו רבי"!... - כבר אז קיבל על עצמו את מלכותו של הרבי כנשיא הדור, וזה היווה סמל לעוצמת ההתקשרות האיתנה שלו לרבי, בכל פרט ופרט ובכל ימי חייו. | ביו"ד שבט [[תש"י]] - כאשר הסתלק אדמו"ר הריי"צ, באו ל 770- חסידי [[חב"ד]] רבים משכונת בראנזוויל ששכנה בסוף רחוב איסטערן פארקוויי, ועז היה רצונם להישאר במקום לאחר תפילת שחרית. אך הרבי (שנקרא אז הרמ"ש) הורה להם לחזור לבתיהם, ואמר שב[[שבת]] אין עצב, ומוכרחים לאכול סעודת שבת. פנה אז הרב מענטליק אל החסידים וקרא בהתרגשות: "יש לנו רבי"!... - כבר אז קיבל על עצמו את מלכותו של הרבי כנשיא הדור, וזה היווה סמל לעוצמת ההתקשרות האיתנה שלו לרבי, בכל פרט ופרט ובכל ימי חייו. |