7,240
עריכות
המבול: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←פתיח: , הרחבה
כתית למאור (שיחה | תרומות) (←פתיח: , הרחבה) |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''המבול''' היה הצפת [[מים]] בכל שטח העולם (חוץ מ[[ארץ ישראל]]) באמצעות גשמים עזים ופתיחת מעיינות הארץ הרותחים, ומטרתו הייתה בכדי לטהר את העולם מחטאי הדור - חטאים חמורים ביותר. לאחר המבול הבטיח הקב"ה ל[[נח]] ששוב הוא לא יביא מבול לכל העולם. | '''המבול''' היה הצפת [[מים]] בכל שטח העולם (חוץ מ[[ארץ ישראל]]) באמצעות גשמים עזים ופתיחת מעיינות הארץ הרותחים, ומטרתו הייתה בכדי לטהר את העולם מחטאי הדור - חטאים חמורים ביותר. לאחר המבול הבטיח הקב"ה ל[[נח]] ששוב הוא לא יביא מבול לכל העולם. | ||
==רקע== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[דור המבול]]}} | |||
לאחר שכל בני האדם שבעולם החלו להתנהג בשחיתות מוסרית, בעוברם על שלושת העבירות החמורות ביותר [[גילוי עריות]], [[עבודה זרה]] ו[[שפיכות דמים]]{{{{קח|פרשת|בראשית}} ו, א-ב.}}, הציף הקב"ה את האוקיינוס על שליש עולם{{הערה|[[רש"י]] {{קח|פרשת|בראשית}} ו, ד.}}. | |||
אולם בחלוף זמן ועדיין לא שבו בני האדם מדרכם{{הערה|{{קח|פרשת|בראשית}} ו, ד.}}, החליט הקב"ה שצריך לשים לדבר סוף, כי הם טימאו את הארץ יותר מידי, ולא רק בני האדם התנהגו בשחיתות, אלא ההנהגה פשתה גם בין בעלי החיים השונים{{הערה|{{קח|פרשת|נח}} ו, יב.}}. ולכן הוא יביא מבול - שטפונות מים בכדי לבער את קיומם. משך הזמן שנתן הקב"ה כארכה אחרונה היה מאה ועשרים שנה{{הערה|{{קח|פרשת|בראשית}} ו, ג-ז.}}. | |||
האדם היחיד שלא שיחת את דרכו יחד עם שאר בני האדם היה [[נח]], והקב"ה החליט שהוא יהיה זה שישרוד את המבול ויביא לקיום חיים חדשים לאחריו{{הערה|{{קח|פרשת|בראשית}} ו, ח.}}. בכדי שהוא ישרוד יחד עם בני משפחתו, השהה הקב"ה את כח ההולדה שלו עד לגיל חמש מאות, בכדי שבנו הגדול לא יהיה "בר עונשין" בזמן המבול{{הערה|בדורות ההם, הגיל שבו נכנסו להיות "בר עונשין" היה בגיל מאה.}}{{הערה|[[רש"י]] {{קח|פרשת|בראשית}} ה, לב.}}. | |||
==ההכנות למבול== | |||
כאשר נח הגיע לגיל ארבע מאות ושמונים שנה{{הערה|[[רש"י]] {{קח|פרשת|בראשית}} ו, ג.}}, הורה לו הקב"ה להתחיל לבנות את התיבה, על מנת שאנשי דורו יראו אותה וידעו שאכן עתיד לבוא מבול על הארץ. על פי פשוטו של מקרא, בניית התיבה הייתה צריכה להעשות אך ורק על ידי נח בעצמו{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14933&pgnum=42 לקוטי שיחות חלק טו שיחה א לפרשת נח ס"ג (עמ' 35 ואילך].}}. | |||
מידות התיבה היו: שלוש מאות אמה אורך, חמישים רוחב ושלושים גובה. בתיבה היו שלושה קומות, פתח התיבה היה בצידה בקומה השנייה. וחלון קטן נעשה מלמעלה. כן הוא היה צריך לעשות "צהר" - אמצעי תאורה לתיבה, שהוא חלון או אבן טובה ומאירה{{הערה|{{קח|פרשת|נח}} ו, טו-טז.}}. את התיבה עליו לעשות מעצי "גופר", ולזפתה מבפנים ומבחוץ{{הערה|{{קח|פרשת|נח}} ו, יד.}}. | |||
שבעה ימים קודם הזמן המיועד, הורה הקב"ה לנח להביא אל התיבה את בעלי החיים השונים, מבעלי החיים הכשרים שבעה זוגות, ומבעלי החיים שאינם - זוג אחד, ואפילו מן השדים{{הערה|{{קח|פרשת|נח}} ו, יט-כ. ז, ב-ג.}}. בהגיע היום המיועד באו מאליהם כל בעלי החיים שדבקו במינם והתקבצו אל התיבה{{הערה|{{קח|פרשת|נח}} ז, ט. וב[[רש"י]].}}. | |||
==הפרשה בתורה== | ==הפרשה בתורה== | ||