39,916
עריכות
מט"ט: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שילוב מהערך מלאך ומחומר שכתבתי
אין תקציר עריכה |
(שילוב מהערך מלאך ומחומר שכתבתי) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
''מט"ט'' הוא כינוי מקוצר ל[[מלאך]] שמוזכר בזוהר הקדוש כקדושה השוכנת ב[[עולם היצירה]] (ולעיתים בעולם הבריאה). | |||
[[ | ==עניינו== | ||
'''מט"ט''' הוא הקיצור המקובל למטטרו"ן, שהוא שמו של [[מלאכים|מלאך]] אשר "שמו כשם רבו" ואין הוגים אותו. מקומו של מט"ט בימות השבוע הוא בו' קצוות ד[[יצירה]], ובמעמד זה הוא נקרא בשם "נער". בשבת, בזמן של [[עליית העולמות בשבת|עליית העולמות]], עולה מט"ט מבחינת קטנות לבחינת גדלות ונקרא "עבדו זקן ביתו", ומקומו הוא בו' קצוות ד[[בריאה]]. | |||
מט"ט ו[[סנד"ל]] הם שני [[מלאכים]] אשר נתייחדו בשמותיהם, להיותם. מבואר כי מט"ט הוא [[ו' קצוות]] של [[עולם היצירה]], ו[[סנד"ל]] הוא [[ו' קצוות]] של [[עולם העשיה]]. וכן מבואר שענינם הוא ה[[כרובים]], שמשכן הכרובים הוא ב[[עולם הבריאה]], ומט"ט וסנד"ל הם [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]] של [[עולם הבריאה]]. | |||
השפעתו של מט"ט היא נמוכה ביחס להשפעות של עולם ה[[אצילות]], ומשום כך נקרא הוא בשם "נער". אולם השפעתו של מט"ט היא גבוהה מכל שאר ההשפעות, שכן שאר ההשפעות בעולם הוא מ[[ע' שרים]], מה שאין כן השפעת מט"ט שהיא ההשפעה לישראל וגבוהה מע' שרים. משום כך נקרא מט"ט "שרו של עולם" שהוא הכולל את כל השרים. | |||
אמרו רז"ל כי מט"ט (או [[סנד"ל]]) קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של [[ישראל]]. וביאור הענין כי כדי להיות כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל שהם גשמיים, הוא על ידי ה[[מלאכים]] שמזככים האותיות, כי הדיבור שלהם הוא בערך דקות ה[[מחשבה]] אצלינו, וגבוה מעל גבוה עד משכן מלאך מט"ט, שקושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל. | |||
==בזוהר הקדוש== | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מטטרו"ן סוס דתפארת, דביה כל ספיראן מתלבשין, והכי איהו כגופא לנשמתא, וכד קודשא בריך הוא אסתלק מניה, אשתאר אלם לית ליה קול ולא דבור, אשתכח דקודשא בריך הוא ושכינתיה איהו קול ודבור דכל מלאך ומלאך|מקור=זוהר חלק ג דף רכח, ב}} | |||
תרגום: מט"ט הוא סוס של ה[[תפארת]], שבו מתלבשים כל הספירות, והוא כגוף שעליו רוכבת הנשמה, וכשהקב"ה מסתלק ממנו נשאר בבחינת אלם בלי קול ודיבור, נמצא שהקב"ה הוא הקול והדיבור של כל המלאכים. | |||
[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|תורה אור על מגלת אסתר צא, ב}} מבאר את עניינו: עניינו של [[שם מ"ה]] (שהוא שורש ה[[אדם]]), שהמילוי הוא באלפי"ן ואל"ף הוא יו"ד וי"ו יו"ד, היינו וי"ו המחבר יו"ד עלאה עם יו"ד תתאה כענין "עושה שלום במרומיו", והיינו ע"י בחינת הבטול הנמשך להם. וזהו בחינת "אנפי רברבי" שבכרובים (שהיו בצורת פני אדם), שנמשך מבחינת [[מוחין]] יותר, שזהו ההפרש בין גדול לקטן שלפי שכלו יהולל איש כנודע. והמוחין הן בחי' בטול הנמשך לו. ולכן זקן מיושבת דעתו, מפני שיש לו בחינת בטול יותר. מה שאין כן בחור יש לו רתיחת הבחרות מפני שלא נמשך בו בחי' בטול כ"כ. וזהו ענין "אנפי זוטרי" שבכרובים, בבחינת [[מט"ט]] שנקרא נער ובבחי' כרוב זה נמשך שפע בח"י אלף עלמין. | |||
וממט"ט נמשכת דרגה נוספת של המשכת אלקות בבחינת [[עשייה]] גשמית ב[[תורה]] על הר סיני. והמשכה זו היא בבחינת סוסים, סוס בגימטריא ב"פ ג"ס. שהוא מ[[שם ס"ג]], שהוא למעלה משם מ"ה. כי כדי להמשיך אור בעשייה גשמית מוכרח להיות הארה מלמעלה מעלה, והיא בחינתו של גבורת הסוס לרוץ למקום שאין הרוכב יכול להגיע שם, וריצת הסוס גדולה מריצת אדם היא בחינת הכרוב הנמשך במלאכים שאינו רץ כ"כ כמו הסוסים. | |||
בחינה זו של לבוש וסוס נעשית על ידי [[המן]], ששרשו מוזכר בקבלה מהתיבות "המן העץ" המוזכרות ב[[חטא אדם הראשון]], בחינת גסות שנתברר בקדושה, כמו שמובא בגמרא מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק דהיינו הגבהת הלב ויגבה לבו בדרכי ה', בחינתו של [[בעל תשובה]] שזדונות נעשים לו כזכויות והוא משתמש בכוח הגסות והמרוצה לקדושה. | |||