39,916
עריכות
תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן כ': הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "בהמה " ב־"בהמה "
מ (החלפת טקסט – "זוה"ק " ב־"זוהר הקדוש ") |
מ (החלפת טקסט – "בהמה " ב־"בהמה ") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כ איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון.''' (פירוש עשר ספירות ד[[אצילות]] חיוהי הן ה[[אורות]], וגרמוהי הן ה[[כלים]] שכולן [[אלקות]], מה שאין כן ב[[בי"ע|בריאה, יצירה ועשייה]] כו'). וצריך להבין היטב איך ה[[אין סוף]] חד עם גרמוהי הן הכלים, הרי הכלים הן בבחינת גבול ותכלית, כמו שכתב ב[[עץ חיים]]. אמנם הכוונה היא לומר שהן אלקות לברוא יש מאין כמו הא"ס ולא בבחינת השתלשלות עילה ועלול לבד, ומה שכתב [[הרמ"ק]] ענין השתלשלות עילה ועלול וכן הוא ב[[זוה"ק]] פ' בראשית, היינו בהשתלשלות הספירות בספירות עצמן (בבחינת הכלים) שנקראות בלי מה בס"י, שאינן בבחינת יש ומהות מושג, וכמו האין סוף דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, וכמו שכתוב ופני לא יראו. | '''כ איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון.''' (פירוש עשר ספירות ד[[אצילות]] חיוהי הן ה[[אורות]], וגרמוהי הן ה[[כלים]] שכולן [[אלקות]], מה שאין כן ב[[בי"ע|בריאה, יצירה ועשייה]] כו'). וצריך להבין היטב איך ה[[אין סוף]] חד עם גרמוהי הן הכלים, הרי הכלים הן בבחינת גבול ותכלית, כמו שכתב ב[[עץ חיים]]. אמנם הכוונה היא לומר שהן אלקות לברוא יש מאין כמו הא"ס ולא בבחינת השתלשלות עילה ועלול לבד, ומה שכתב [[הרמ"ק]] ענין השתלשלות עילה ועלול וכן הוא ב[[זוה"ק]] פ' בראשית, היינו בהשתלשלות הספירות בספירות עצמן (בבחינת הכלים) שנקראות בלי מה בס"י, שאינן בבחינת יש ומהות מושג, וכמו האין סוף דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, וכמו שכתוב ופני לא יראו. | ||
ו[[נבואה|נבואת]] [[משה רבינו]] ע"ה והשגתו היתה מפרק עליון ד[[נצח]] ד[[ז"א]], ובהשתלשלות העלול הוא מוקף מהעילה ובטל במציאות אצלו, כזיו השמש בשמש, כמו שכתב בפרדס מה[[רמ"ק]] ואף גם צמצומים רבים מאד לא יועילו להיות גשם עב כעפר מהשתלשלות הרוחניות משכלים נבדלים אפילו של המלאכים אלא להיות רוח | ו[[נבואה|נבואת]] [[משה רבינו]] ע"ה והשגתו היתה מפרק עליון ד[[נצח]] ד[[ז"א]], ובהשתלשלות העלול הוא מוקף מהעילה ובטל במציאות אצלו, כזיו השמש בשמש, כמו שכתב בפרדס מה[[רמ"ק]] ואף גם צמצומים רבים מאד לא יועילו להיות גשם עב כעפר מהשתלשלות הרוחניות משכלים נבדלים אפילו של המלאכים אלא להיות רוח ה[[בהמה]] מפני שור כמו שכתבתי במקום אחר ועיין שם. ויש מאין נקרא בריאה בלשון הקודש, והגם שהיש הנברא הוא גם כן כלא חשיב קמיה, דהיינו שבטל במציאות לגבי הכח והאור השופע בו מהכלים ד[[עשרת הספירות|י' ספירות]] ד[[אבי"ע]] שה[[קו אור אין סוף]] ברוך הוא מאיר בהם וכזיו ה[[שמש]] בשמש, כמו שכתבתי ב[[שער היחוד והאמונה - פרק י'|לקוטי אמרים ח"ב]], היינו קמיה דוקא שהיא ידיעתו יתברך מלמעלה למטה. אבל בידיעה שממטה למעלה, היש הנברא הוא דבר נפרד לגמרי בידיעה והשגה זו שממטה, כי הכח השופע בו אינו מושג כלל וכלל, וגם אין ערוך זה לזה כלל וכלל לא מיניה ולא מקצתיה מהערך שמהעלול אל העילה, שהעלול יודע ומשיג איזה השגה בעילתו ובטל אצלו על ידי ידיעה והשגה זו, וגם במהותם ועצמותם אין הפרש גדול כל כך, רק שזה עילה וזה עלול. ולא מיניה ולא מקצתיה מההפרש שבין מהות היש הנברא למהות הכח והאור השופע בו להוותו מאין ליש, ולכן נקרא יש מאין דוקא. | ||
והנה ראשית היש הנברא ותחילתו הן הכלים ד[[עשרת הספירות|י' ספירות]] דבי"ע, וגם האורות [[נפש]] [[רוח]], ונבראו מבחינת ה[[נשמה]] די' ספירות ד[[בי"ע]] שהוא אלקות, והן הלמ"ד כלים דמלכות דאצילות, וכן באצילות מחיצוניות הכלים די' ספירות דאצילות שהן אלקות נבראו ההיכלות דאצילות שמתלבש בהן בחינת ה[[עיגולים]] די' ספירות וגם גופות המלאכים דאצילות שהן בחינת יש, וכמו שכתוב ובמלאכיו ישים תהלה. שאינן בבחינת ביטול לגמרי כעלול לגבי עילתו אך נשמות ה[[מלאכים]] שיצאו מ[[זיווג הנשיקין]] וכן [[נשמה|נשמת האדם]] שיצאו מזיווג דזכר ונקבה דאצילות קודם שירדו ל[[בי"ע]], אינן בכלל יש ודבר נפרד בפני עצמו, אלא הן מעין בחינת אלקות בצמצום עצום, וכעין הכלים די' ספירות דאצילות שהן בבחינת גבול, על ידי צמצום אור האין סוף הוא הקו המלובש ב[[נפש רוח ונשמה|נר"נ]] שלהם, וכמו צמצום הראשון להיות חלל וכו' (ואף גם לאחר שירדו ה[[נר"נ]] דאצילות לעולם הזה לצדיקים הראשונים אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות ולכן היו מסתלקות כשרצו לחטוא בטרם יחטאו וקרוב לומר שגם האלפים ורבבות עלמין דיתבא בגולגלתא ד[[אריך אנפין]] ו[[זעיר אנפין]], אינן עלמין ממש כעין ההיכלות דאצילות ובחינת יש, אלא כעין נשמות המלאכים שיצאו מזיווג הנשיקין ונקראו עלמין לגבי בחינת הגולגלתא ודיקנא), אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין, מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים ד[[עשרת הספירות|י' ספירות]] שבהן מלובש הקו מאור אין סוף שהאור הוא כעין המאור הוא מהותו ועצמותו של המאציל ברוך הוא שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה, וכדי שיהיה היש הזה הנברא בכח הא"ס בעל גבול ומדה נתלבש אור אין סוף בכלים ד[[עשרת הספירות|י' ספירות]] דאצילות ומתייחד בתוכן בתכלית היחוד עד דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן ועל ידן ברואים בעלי גבול ותכלית ובפרט על ידי התלבשותן ב[[בי"ע]]. אמנם מודעת זאת שעיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא ממלכות דאצילות שנעשה עתיק דבריאה כי אין מלך בלא עם וכו' וגם ריבוי הנבראים והתחלקותן שנבראו בכח הא"ס יחיד ומיוחד בתכלית הוא על ידי ריבוי האותיות היוצאין ממלכות פי ה' וברוח פיו כל צבאם, וה' מוצאות הפה הן מה"ג דנוקבא ולזאת נקראת עלמא דאתגליא כי בה נגלה כח אור אין סוף לברוא יש מאין שלא על ידי עילה ועלול, אבל ט' ספירות הראשונות נאצלו בהשתלשלות עילה ועלול ואור הא"ס הוא מלובש בחכמה לבדה. וזהו שאיתא נעוץ תחלתן בסופן כי כתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו בחינת האחרונה של הא"ס ולכן נקרא כתר מלכות כי אין כתר אלא למלך וגם כי בחינה אחרונה דא"ס היא מלכות דאין סוף ולכן גם המלכות דאצילות נקרא כתר ממטה למעלה ומה גם כי בריאת הנשמות ממנה להיות יש ודבר נפרד בפני עצמו ב[[עולם הבריאה]] ונקרא בשם לידה כקריעת ים וף, דב[[עתיקא]] תליא וגם כל גידול הנשמות כל ז' חדשים מזיווג של שמיני עצרת עד שביעי של פסח הוא כמו גידול [[זו"נ]] בבטן אימא עילאה שהוא על ידי אורות עליונים מאימא עילאה ומלמעלה למעלה עד אין סוף המתלבש בה כל ט' או ז' ירחי לידה. וככה הוא בבריאת נשמות ומלאכים ל[[עולם הבריאה]] וגם כל עיקר ושרש הטיפה שמקבלת ומתעברת מזעיר אנפין הוא ממוחין ד[[או"א]] ובכל זיווג נמשכת ל[[או"א]] מאריך אנפין וע"י ומלמעלה למעלה עד אין סוף רק שהכל בהעלם במוחין עד לידת הנוק' הנשמות והמלאכים וההיכלות לעולם הבריאה. נמצא שזהו גילוי אור אין סוף ממש על ידי העיבור והלידה. | והנה ראשית היש הנברא ותחילתו הן הכלים ד[[עשרת הספירות|י' ספירות]] דבי"ע, וגם האורות [[נפש]] [[רוח]], ונבראו מבחינת ה[[נשמה]] די' ספירות ד[[בי"ע]] שהוא אלקות, והן הלמ"ד כלים דמלכות דאצילות, וכן באצילות מחיצוניות הכלים די' ספירות דאצילות שהן אלקות נבראו ההיכלות דאצילות שמתלבש בהן בחינת ה[[עיגולים]] די' ספירות וגם גופות המלאכים דאצילות שהן בחינת יש, וכמו שכתוב ובמלאכיו ישים תהלה. שאינן בבחינת ביטול לגמרי כעלול לגבי עילתו אך נשמות ה[[מלאכים]] שיצאו מ[[זיווג הנשיקין]] וכן [[נשמה|נשמת האדם]] שיצאו מזיווג דזכר ונקבה דאצילות קודם שירדו ל[[בי"ע]], אינן בכלל יש ודבר נפרד בפני עצמו, אלא הן מעין בחינת אלקות בצמצום עצום, וכעין הכלים די' ספירות דאצילות שהן בבחינת גבול, על ידי צמצום אור האין סוף הוא הקו המלובש ב[[נפש רוח ונשמה|נר"נ]] שלהם, וכמו צמצום הראשון להיות חלל וכו' (ואף גם לאחר שירדו ה[[נר"נ]] דאצילות לעולם הזה לצדיקים הראשונים אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות ולכן היו מסתלקות כשרצו לחטוא בטרם יחטאו וקרוב לומר שגם האלפים ורבבות עלמין דיתבא בגולגלתא ד[[אריך אנפין]] ו[[זעיר אנפין]], אינן עלמין ממש כעין ההיכלות דאצילות ובחינת יש, אלא כעין נשמות המלאכים שיצאו מזיווג הנשיקין ונקראו עלמין לגבי בחינת הגולגלתא ודיקנא), אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין, מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים ד[[עשרת הספירות|י' ספירות]] שבהן מלובש הקו מאור אין סוף שהאור הוא כעין המאור הוא מהותו ועצמותו של המאציל ברוך הוא שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה, וכדי שיהיה היש הזה הנברא בכח הא"ס בעל גבול ומדה נתלבש אור אין סוף בכלים ד[[עשרת הספירות|י' ספירות]] דאצילות ומתייחד בתוכן בתכלית היחוד עד דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן ועל ידן ברואים בעלי גבול ותכלית ובפרט על ידי התלבשותן ב[[בי"ע]]. אמנם מודעת זאת שעיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא ממלכות דאצילות שנעשה עתיק דבריאה כי אין מלך בלא עם וכו' וגם ריבוי הנבראים והתחלקותן שנבראו בכח הא"ס יחיד ומיוחד בתכלית הוא על ידי ריבוי האותיות היוצאין ממלכות פי ה' וברוח פיו כל צבאם, וה' מוצאות הפה הן מה"ג דנוקבא ולזאת נקראת עלמא דאתגליא כי בה נגלה כח אור אין סוף לברוא יש מאין שלא על ידי עילה ועלול, אבל ט' ספירות הראשונות נאצלו בהשתלשלות עילה ועלול ואור הא"ס הוא מלובש בחכמה לבדה. וזהו שאיתא נעוץ תחלתן בסופן כי כתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו בחינת האחרונה של הא"ס ולכן נקרא כתר מלכות כי אין כתר אלא למלך וגם כי בחינה אחרונה דא"ס היא מלכות דאין סוף ולכן גם המלכות דאצילות נקרא כתר ממטה למעלה ומה גם כי בריאת הנשמות ממנה להיות יש ודבר נפרד בפני עצמו ב[[עולם הבריאה]] ונקרא בשם לידה כקריעת ים וף, דב[[עתיקא]] תליא וגם כל גידול הנשמות כל ז' חדשים מזיווג של שמיני עצרת עד שביעי של פסח הוא כמו גידול [[זו"נ]] בבטן אימא עילאה שהוא על ידי אורות עליונים מאימא עילאה ומלמעלה למעלה עד אין סוף המתלבש בה כל ט' או ז' ירחי לידה. וככה הוא בבריאת נשמות ומלאכים ל[[עולם הבריאה]] וגם כל עיקר ושרש הטיפה שמקבלת ומתעברת מזעיר אנפין הוא ממוחין ד[[או"א]] ובכל זיווג נמשכת ל[[או"א]] מאריך אנפין וע"י ומלמעלה למעלה עד אין סוף רק שהכל בהעלם במוחין עד לידת הנוק' הנשמות והמלאכים וההיכלות לעולם הבריאה. נמצא שזהו גילוי אור אין סוף ממש על ידי העיבור והלידה. | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
ועוד זאת יתר על כן על כל הנ"ל הארה דהארה דהארה וכל הנ"ל, היא מראה כחה ויכלתה ביסוד העפר הגשמי בגילוי עצום ביתר עז מיסודות העליונים ממנו וגם מצבא השמים, שאין בכחם ויכלתם להוציא יש מאין תמיד כיסוד ה[[עפר]] המצמיח תמיד יש מאין, הם עשבים ואילנות (והמזל המכה ואומר גדל היינו לאחר שכבר צמח העשב ואינו אומר לו לצמוח מאין ליש אלא מקוטן לגודל ולשאת פרי כל מין ומין בפרטי פרטיות. אבל בטרם יצמח למי יאמר כל מזל ומזל לכל עשב ועשב בפרטי פרטיות) מהכח הצומח שבו שהוא אין ורוחני והם [[גשמיות|גשמיים]], ואין זאת אלא משום דרגלי [[א"ק]] מסתיימים בתחתית עשיה, ותחת רגליו מאיר אור [[אין סוף ברוך הוא]] ה[[סובב כל עלמין]] בלי הפסק רב ביניהם רק עיגולי [[א"ק]] לבדו, וגם הקו מאור אין סוף המסתיים בסיום רגלי [[א"ק]] מאיר ממטה למעלה בבחינת [[אור חוזר]], כמו שהמלובש ב[[אריך אנפין]] ו[[או"א]] ו[[זו"נ]] ד[[אצילות]] מאיר באור חוזר ממלכות דאצילות ו[[מלכות]] ד[[אצילות]] היא בחינת [[כתר]] ממטה למעלה ונעוץ תחלתן בסופן. וככה הוא בסיום הקו דאור אין סוף המסתיים בסיום היושר דרגלי [[אדם קדמון]] מאיר ממטה למעלה לבחינת אור ה[[נשמה]] דמלכות, דמלכות דעשיה, שהוא אלקות ממש מחיצוניות הכלים דמלכות דאצילות. ולפי מה שכתב ב[[ספר הגלגולים]] פרק כ' - הובא ב[[לקוטי אמרים]], מתלבשת תחלה הארה זו של הקו דאור אין סוף באור האצילות שבעשיה וממנה לבריאה ויצירה שבעשיה ומהן לבחינת אור הנשמה דמלכות דמלכות דעשיה ועל ידי זה יש כח ועוז בסיום הכלי דמלכות דמלכות דעשיה שביסוד העפר והוא מאמר תדשא הארץ וכו' להיות פועל בקרב הארץ תמיד לעולם ועד (בחינת אין סוף ולא בלבד בששת ימי בראשית כמאמר ישרצו המים ומאמר תוצא הארץ נפש חיה מחכמה דמלכות, דמלכות דעשיה, שבז' ימי בראשית האיר בעולם הזה הארה מאור אין סוף בחסד חנם בלי העלאת מיין נוקבין כלל) להצמיח עשבים ואילנות ופירות מאין ליש תמיד מדי שנה בשנה שהוא מעין בחינת אין סוף שאם יתקיים עולם הזה ריבוי רבבות שנים יצמיחו מדי שנה בשנה אלא שיש מהן על ידי העלאת מים נוקבין, והם הזרועים והנטועים ואף על פי כן הם כמו יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערך כלל לגבי הפרי וגם נגד כל האילן עם הענפים והעלין וכן במיני זרעונים וירקות וגם במיני תבואה להתהוות מאות גרעינין מגרעין אחד הוא כמו יש מאין ומכל שכן הקשין והשבלים והנה הפירות שעל ידי העלאת [[מים נוקבין]] - היא הזריעה והנטיעה - הם משובחים מאד מאד מהעולים מאליהן מכח הצומח לבדו שבארץ, ומזה נשכיל המשכות אורות עליונים באבי"ע (שהוא תכלית בריאת האדם) כמו שכתבתי במקום אחר. | ועוד זאת יתר על כן על כל הנ"ל הארה דהארה דהארה וכל הנ"ל, היא מראה כחה ויכלתה ביסוד העפר הגשמי בגילוי עצום ביתר עז מיסודות העליונים ממנו וגם מצבא השמים, שאין בכחם ויכלתם להוציא יש מאין תמיד כיסוד ה[[עפר]] המצמיח תמיד יש מאין, הם עשבים ואילנות (והמזל המכה ואומר גדל היינו לאחר שכבר צמח העשב ואינו אומר לו לצמוח מאין ליש אלא מקוטן לגודל ולשאת פרי כל מין ומין בפרטי פרטיות. אבל בטרם יצמח למי יאמר כל מזל ומזל לכל עשב ועשב בפרטי פרטיות) מהכח הצומח שבו שהוא אין ורוחני והם [[גשמיות|גשמיים]], ואין זאת אלא משום דרגלי [[א"ק]] מסתיימים בתחתית עשיה, ותחת רגליו מאיר אור [[אין סוף ברוך הוא]] ה[[סובב כל עלמין]] בלי הפסק רב ביניהם רק עיגולי [[א"ק]] לבדו, וגם הקו מאור אין סוף המסתיים בסיום רגלי [[א"ק]] מאיר ממטה למעלה בבחינת [[אור חוזר]], כמו שהמלובש ב[[אריך אנפין]] ו[[או"א]] ו[[זו"נ]] ד[[אצילות]] מאיר באור חוזר ממלכות דאצילות ו[[מלכות]] ד[[אצילות]] היא בחינת [[כתר]] ממטה למעלה ונעוץ תחלתן בסופן. וככה הוא בסיום הקו דאור אין סוף המסתיים בסיום היושר דרגלי [[אדם קדמון]] מאיר ממטה למעלה לבחינת אור ה[[נשמה]] דמלכות, דמלכות דעשיה, שהוא אלקות ממש מחיצוניות הכלים דמלכות דאצילות. ולפי מה שכתב ב[[ספר הגלגולים]] פרק כ' - הובא ב[[לקוטי אמרים]], מתלבשת תחלה הארה זו של הקו דאור אין סוף באור האצילות שבעשיה וממנה לבריאה ויצירה שבעשיה ומהן לבחינת אור הנשמה דמלכות דמלכות דעשיה ועל ידי זה יש כח ועוז בסיום הכלי דמלכות דמלכות דעשיה שביסוד העפר והוא מאמר תדשא הארץ וכו' להיות פועל בקרב הארץ תמיד לעולם ועד (בחינת אין סוף ולא בלבד בששת ימי בראשית כמאמר ישרצו המים ומאמר תוצא הארץ נפש חיה מחכמה דמלכות, דמלכות דעשיה, שבז' ימי בראשית האיר בעולם הזה הארה מאור אין סוף בחסד חנם בלי העלאת מיין נוקבין כלל) להצמיח עשבים ואילנות ופירות מאין ליש תמיד מדי שנה בשנה שהוא מעין בחינת אין סוף שאם יתקיים עולם הזה ריבוי רבבות שנים יצמיחו מדי שנה בשנה אלא שיש מהן על ידי העלאת מים נוקבין, והם הזרועים והנטועים ואף על פי כן הם כמו יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערך כלל לגבי הפרי וגם נגד כל האילן עם הענפים והעלין וכן במיני זרעונים וירקות וגם במיני תבואה להתהוות מאות גרעינין מגרעין אחד הוא כמו יש מאין ומכל שכן הקשין והשבלים והנה הפירות שעל ידי העלאת [[מים נוקבין]] - היא הזריעה והנטיעה - הם משובחים מאד מאד מהעולים מאליהן מכח הצומח לבדו שבארץ, ומזה נשכיל המשכות אורות עליונים באבי"ע (שהוא תכלית בריאת האדם) כמו שכתבתי במקום אחר. | ||
ומזה יובן היטב בענין סדר מדרגות [[דצח"מ]] שהן בחינת [[עפר]] [[מים]] [[אש]] [[רוח]], שאף שהחי הוא למעלה מהצומח והמדבר למעלה מהחי, אף על פי כן החי ניזון וחי מהצומח, והמדבר מקבל חיותו משניהם, וגם [[חכמה]] ו[[דעת]] שאין התינוק יודע לקרות אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן כו', ועדיין לא אכילנא בישרא דתורא כו', כי הוא בחינת [[אור חוזר]] ממטה למעלה מתחתית העשיה שמתגלית שם ביתר עז הארה דהארה כו' מאור אין סוף ה[[סובב כל עלמין]] ומהקו אור אין סוף שבסיום רגלי היושר ד[[אדם קדמון]] בבחינת אור חוזר כנ"ל. ויובן היטב בזה טוב טעם ודעת מה ש[[מלאכים]] עליונים שב[[מרכבה]] פני שור ופני נשר נהנים מאד וניזונים ומסתפקים מרוח | ומזה יובן היטב בענין סדר מדרגות [[דצח"מ]] שהן בחינת [[עפר]] [[מים]] [[אש]] [[רוח]], שאף שהחי הוא למעלה מהצומח והמדבר למעלה מהחי, אף על פי כן החי ניזון וחי מהצומח, והמדבר מקבל חיותו משניהם, וגם [[חכמה]] ו[[דעת]] שאין התינוק יודע לקרות אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן כו', ועדיין לא אכילנא בישרא דתורא כו', כי הוא בחינת [[אור חוזר]] ממטה למעלה מתחתית העשיה שמתגלית שם ביתר עז הארה דהארה כו' מאור אין סוף ה[[סובב כל עלמין]] ומהקו אור אין סוף שבסיום רגלי היושר ד[[אדם קדמון]] בבחינת אור חוזר כנ"ל. ויובן היטב בזה טוב טעם ודעת מה ש[[מלאכים]] עליונים שב[[מרכבה]] פני שור ופני נשר נהנים מאד וניזונים ומסתפקים מרוח ה[[בהמה]] והעוף העולה עליהם מה[[קרבנות]] שעל גבי ה[[מזבח]], וכדקדוק לשון ה[[זוהר הקדוש]] ואתהניין מיסודא ועיקרא דילהון. | ||
ואחרי הדברים והאמת האלה דעת לנבון נקל להבין על ידי כל הנ"ל גודל מעלת המצות מעשיות אשר הן תכלית ירידת הנשמות לעולם הזה הגשמי כמו שכתוב היום לעשותם ויפה שעה אחת ב[[תשובה]] ומעשים טובים ב[[עולם הזה]] מכל חיי [[עולם הבא]]. (ע"כ מצאנו מכיה"ק): | ואחרי הדברים והאמת האלה דעת לנבון נקל להבין על ידי כל הנ"ל גודל מעלת המצות מעשיות אשר הן תכלית ירידת הנשמות לעולם הזה הגשמי כמו שכתוב היום לעשותם ויפה שעה אחת ב[[תשובה]] ומעשים טובים ב[[עולם הזה]] מכל חיי [[עולם הבא]]. (ע"כ מצאנו מכיה"ק): | ||
<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ד]]</noinclude> | <noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ד]]</noinclude> | ||