12,050
עריכות
תבנית:ספר התניא/אגרת התשובה - פרק י"א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "מעשה " ב־"מעשה "
מ (החלפת טקסט – " אפי' " ב־" אפילו ") |
מ (החלפת טקסט – "מעשה " ב־"מעשה ") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פרק יא ואמנם''' להיות בלבו ההכנעה היא בחינת [[תשובה תתאה]] כנ"ל וגם ה[[שמחה]] בה' שתיהן ביחד. כבר מילתא אמורה ב[[לקוטי אמרים - פרק ל"ד|לקוטי אמרים ס"פ ל"ד.]] כמו שאיתא ב[[זוה"ק]] חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא וכו' ובצירוף עוד ה[[אמונה]] והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית', (כרוב רחמיך מחה פשעי כבסני טהרני וכל עוונותי מחה וכו') בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם. וכמו שאנו מברכין בכל [[תפלת י"ח]] תיכף שמבקשים [[ברכת סלח לנו|סלח לנו]] כו' ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח, והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה, אלא אין כאן שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו. ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד, כמו שאנו מברכין בא"י גואל ישראל. והרי אפילו במדת בשר ודם כן, שצריך האדם למחול תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה ולא יהא אכזרי מלמחול ואפי' בקוטע יד חבירו כדאי' בגמ' בספ"ח דב"ק. ואם ביקש ממנו ג"פ ולא מחל לו שוב א"צ לבקש ממנו. והגבעונים שביקש [[דוד המלך]] ע"ה מהם מחילה בעד שאול שהמית את הגבעונים ולא רצו למחול גזר דוד עליהם שלא יבאו בקהל ה' שהם רחמנים וכו' כדאיתא בפ"ח ד[[יבמות]]. ובמדת הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה לאין קץ. ומה שמשבחים ומברכים את ה' חנון המרבה לסלוח המרבה דייקא, וכמו שאיתא בעזרא ורב לסלוח. דהיינו שבמדת ב"ו אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו ואחר כך חזר לסורו קשה מאד שימחול לו שנית ומכל שכן בשלישית ורביעית. אבל במדת [[הקב"ה]] אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים כי המחילה היא ממדת הרחמים, ומדותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית אלא בבחינת אין סוף, כמו שכתוב כי לא כלו רחמיו. ולגבי בחינת אין סוף אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול, דכולא קמיה כלא ממש חשיב ומשוה קטן וגדול וכו'. ולכן מעביר אשמותינו בכל [[שנה]] ושנה וכל החטאים שמתוודים בעל חטא מדי שנה אף שחזר ועבר עליהם חוזר ומתודה עליהם ביום הכיפורים בשנה הבאה וכן לעולם. ובכל שנה ושנה לאו דוקא אלא כמו כן בכל יום ויום ג"פ מברכים בא"י חנון המרבה לסלוח וכמאמר רבותינו ז"ל [[תפלה]] כנגד תמידין תקנוה. ו[[קרבן תמיד|תמיד של שחר]] היה מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערביים על של יום, וכן מדי יום ביום לעולם. אלא שיום הכיפורים מכפר על עבירות חמורות. והתמיד שהוא קרבן עולה מכפר על [[מצוות עשה]] בלבד. וכן ה[[תפלה]] בזמן הזה עם ה[[תשובה]] כנ"ל. ואין זה אחטא ואשוב. כי היינו דוקא שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו אלא שסומך בלבו על התשובה ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא אין מספיקין וכו'. ואף גם זאת אין מספיקין דייקא. אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו. אבל אנו שמבקשים בכל יום סלח לנו אנו מקדימין לבקש והחזירנו בתשובה שלימה לפניך דהיינו שלא נשוב עוד לכסלה וכן ב[[יום הכיפורים]] מבקשים יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד מספיקין ומספיקין כמארז"ל הבא לטהר מסייעין אותו הבא דייקא מיד שבא ואי לזאת גם הסליחה והמחילה היא מיד. ומה שכתוב וחטאתי נגדי תמיד אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה ח"ו, דהא כתיב בתריה תשמיעני ששון ושמחה וכו' ורוח נדיבה תסמכני וכו' ומשום שצריך להיות כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה כנ"ל אלא נגדי דייקא כמו ואתה תתיצב מנגד מנגד סביב לאהל מועד יחנו ופ[[רש"י]] מרחוק. והמכוון רק לבלתי רום לבבו ולהיות שפל רוח בפני כל האדם כשיהיה לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'. ואדרבה לענין השמחה יועיל זכרון החטא ביתר שאת בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות בין מן השמים בין על ידי הבריות בדיבור או | '''פרק יא ואמנם''' להיות בלבו ההכנעה היא בחינת [[תשובה תתאה]] כנ"ל וגם ה[[שמחה]] בה' שתיהן ביחד. כבר מילתא אמורה ב[[לקוטי אמרים - פרק ל"ד|לקוטי אמרים ס"פ ל"ד.]] כמו שאיתא ב[[זוה"ק]] חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא וכו' ובצירוף עוד ה[[אמונה]] והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית', (כרוב רחמיך מחה פשעי כבסני טהרני וכל עוונותי מחה וכו') בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם. וכמו שאנו מברכין בכל [[תפלת י"ח]] תיכף שמבקשים [[ברכת סלח לנו|סלח לנו]] כו' ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח, והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה, אלא אין כאן שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו. ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד, כמו שאנו מברכין בא"י גואל ישראל. והרי אפילו במדת בשר ודם כן, שצריך האדם למחול תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה ולא יהא אכזרי מלמחול ואפי' בקוטע יד חבירו כדאי' בגמ' בספ"ח דב"ק. ואם ביקש ממנו ג"פ ולא מחל לו שוב א"צ לבקש ממנו. והגבעונים שביקש [[דוד המלך]] ע"ה מהם מחילה בעד שאול שהמית את הגבעונים ולא רצו למחול גזר דוד עליהם שלא יבאו בקהל ה' שהם רחמנים וכו' כדאיתא בפ"ח ד[[יבמות]]. ובמדת הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה לאין קץ. ומה שמשבחים ומברכים את ה' חנון המרבה לסלוח המרבה דייקא, וכמו שאיתא בעזרא ורב לסלוח. דהיינו שבמדת ב"ו אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו ואחר כך חזר לסורו קשה מאד שימחול לו שנית ומכל שכן בשלישית ורביעית. אבל במדת [[הקב"ה]] אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים כי המחילה היא ממדת הרחמים, ומדותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית אלא בבחינת אין סוף, כמו שכתוב כי לא כלו רחמיו. ולגבי בחינת אין סוף אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול, דכולא קמיה כלא ממש חשיב ומשוה קטן וגדול וכו'. ולכן מעביר אשמותינו בכל [[שנה]] ושנה וכל החטאים שמתוודים בעל חטא מדי שנה אף שחזר ועבר עליהם חוזר ומתודה עליהם ביום הכיפורים בשנה הבאה וכן לעולם. ובכל שנה ושנה לאו דוקא אלא כמו כן בכל יום ויום ג"פ מברכים בא"י חנון המרבה לסלוח וכמאמר רבותינו ז"ל [[תפלה]] כנגד תמידין תקנוה. ו[[קרבן תמיד|תמיד של שחר]] היה מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערביים על של יום, וכן מדי יום ביום לעולם. אלא שיום הכיפורים מכפר על עבירות חמורות. והתמיד שהוא קרבן עולה מכפר על [[מצוות עשה]] בלבד. וכן ה[[תפלה]] בזמן הזה עם ה[[תשובה]] כנ"ל. ואין זה אחטא ואשוב. כי היינו דוקא שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו אלא שסומך בלבו על התשובה ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא אין מספיקין וכו'. ואף גם זאת אין מספיקין דייקא. אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו. אבל אנו שמבקשים בכל יום סלח לנו אנו מקדימין לבקש והחזירנו בתשובה שלימה לפניך דהיינו שלא נשוב עוד לכסלה וכן ב[[יום הכיפורים]] מבקשים יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד מספיקין ומספיקין כמארז"ל הבא לטהר מסייעין אותו הבא דייקא מיד שבא ואי לזאת גם הסליחה והמחילה היא מיד. ומה שכתוב וחטאתי נגדי תמיד אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה ח"ו, דהא כתיב בתריה תשמיעני ששון ושמחה וכו' ורוח נדיבה תסמכני וכו' ומשום שצריך להיות כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה כנ"ל אלא נגדי דייקא כמו ואתה תתיצב מנגד מנגד סביב לאהל מועד יחנו ופ[[רש"י]] מרחוק. והמכוון רק לבלתי רום לבבו ולהיות שפל רוח בפני כל האדם כשיהיה לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'. ואדרבה לענין השמחה יועיל זכרון החטא ביתר שאת בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות בין מן השמים בין על ידי הבריות בדיבור או ב[[מעשה]] (וזו עצה טובה להנצל מכעס וכל מיני קפידא וכו') וכמארז"ל הנעלבים ואינן עולבין שומעים חרפתם ואין משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים וכו' וכל המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו: | ||
<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ג]]</noinclude> | <noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ג]]</noinclude> | ||