שינויים

ואף ש[[הקדוש ברוך הוא]] - אין סוף, בלתי בעל גבול ובלתי בעל תכלית, אף על פי כן היא מאוחדת באופן בלתי מוגדר ובלתי מוגבל. וזאת משום שעם היות שהתורה שורשה מ[[ספירת החכמה]] של אצילות, כמו שכתוב {{ציטוטון|[[תורה מחכמה נפקת]]}}, שמקור התורה היא ב[[חכמה]] ד[[אצילות]], וחכמה היא [[ספירה]] מבין [[עשר הספירות]], שכולן הן [[אורות]] מוגבלים - המלובשים ב[[כלים]] המגבילים את האורות, אך מכל מקום הכונה בזה שרק גילויה היא על ידי החכמה, וזהו שנאמר: "אורייתא מחכמה '''נפקת'''" - "נפקת" בלבד, ולכן התורה בחיצוניותה (הנגלה שבתורה) היא אכן באופן מדוד ומוגבל.

אבל שרשה העליון הוא ב[[כתר]] שהיא למעלה מחכמה, ומאוחדת ב[[אין סוף]] ברוך הוא. ולכן פנימיותה ועצמותה של התורה היא בבחינת אין-סוף, ונאמר בה: "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", היינו בפנימיות התורה.

יתר על כן גם בחיצוניות התורה היא בבחינת אין-סוף. וההסבר לזה, משום שגם [[ספירת החכמה]] שבאצילות - גם בחיצוניותה - אינה מוגבלת, ואינה דומה לחכמה שב[[נבראים]]. וכמו שכתוב בזוהר: {{ציטוטון|דאיהו חכים - ולא בחכמה ידיעה, אלא הוא וחכמתו אחד}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] חכם כביכול, על ידי שמתלבש ב[[ספירת החכמה]] של מעלה, אבל לא באופן ההתלבשות בחכמה המוכרת לנו - הנבראים, שבעוד שאצלנו החכמה אינה האדם עצמו, אלא רק מורכבת ונוספת בו, שהרי גם בטרם למד והחכים, היה האדם קיים. מה שאין כן אצל [[הקדוש ברוך הוא]] - הוא וחכמתו אחד, כי אינו מורכב חלילה וחס מחלקים, כי הרכבה מחלקים הוא דבר המאפין מוגבלות, ולכן, חכמת ה' - משמעותה - ש[[הקדוש ברוך הוא]] האין-סוף הגביל עצמו והתגלה בהגבלות החכמה באופן של התאחדות, ובו-זמנית - כמו שהיה כך נשאר - בלי גבול בתכלית, גם בהיותו מלובש ומאוחד בגבולות החכמה. וכמו שביאר הרמב"ם: "שהוא היודע והוא המדע והוא הידוע".