אהבה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אהבה''' היא ענינה הפנימי של ספירת ה[[חסד]], וענינה הוא הרגש בלב של משיכת הנפש של האוהב אל הנאהב, והרצון להידבק בו. אהבה היא הראשונה מבין כוחות הנפש המתלבשים ושוכנים ב[[לב]] האדם.

האהבה, שהיא הענין הפנימי של ספירת ה[[חסד]] עובדת בקשר הדוק יחד עם ה[[יראה]], שהיא הענין הפנימי של ספירת ה[[גבורה]]. וביחד נקראות הם בשם "דחילו ורחימו", שהוא לשון מה שנאמר "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא". ומבואר כי אהבה ויראה נקראים בשם "תרין גדפין" שהם שני כנפי העוף שרק עם שניהם יכול העוף לעוף. כך על דרך משל, רק על ידי אהבה ויראה ביחד עולים ה[[תורה]] וה[[תפילה]] וה[[מצוות]] וכלל עבודת האדם.

ולדוגמא, בנפש הבהמית, הנה עצם כח התאוה של ה[[נפש הבהמית]] הוא התכונה שהטביע ה' בנפש - לאהוב, ואילו הנושא שבו מתלבשת התאוה, הוא הציור של התאוה.

מדריגת האהבה נקבעת על פי המדריגה בנר"ן ששם קבועה האהבה. דהיינו האהבה שמבחינת [[נפש]] שבנר"ן היא פחותה בערכה מהאהבה שבבחינת רוח, והאהבה שבבחינת [[נשמה]] היא גבוהה ביותר.

*2) האהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל, הבאה לנו ב[[ירושה]] מאבותינו אברהם יצחק ויעקב והיא בחינת [[חכמה]] שבנפש - כ"ח מ"ה, כח הביטול המוחלט של הנפש אל ה', הטבוע בבחינת [[עצם הנשמה]] - [[חיה]] ו[[יחידה]].

אלא מכיון שב[[נפש הבהמית]] - המידות הן העיקר, הרי הולדת המידות מהשכל - ותלותן בו, אינן ניכרות כל כך, ואין צורך בהתבוננות שכלית בכדי שהתאוה הבהמית תתלהט, ומה שנראה בזה בעיקר - הוא רק הכוונת המידות על-ידי השכל, וכנ"ל - שהקטן חושק בדברים קטנים, ואילו הגדול ששכלו מפותח - מבקש למלא תאותו בדברים חשובים יותר.

1) התאוה והרצון הטבעי שברא ה' בנפש. והיא התאוה הטבעית והבריאה לחיבור וקישור הנפש בגוף, ולכל דבר טבעי שנועד לגרום לקיום התקין והבריא של מציאות הנבראים. כמו תאבון בריא באכילה וכדו'. ובדוגמת התאוה ביחוד איש ואשה שהיה אצל [[אדם הראשון]] קודם החטא, שהיתה רק בשביל העמדת בנים. שגם התאוה היא מציאות חיובית, על-אף היותה תאוה גשמית וזקוקה לזיכוך.

ענינה של האהבה הגלויה שעל-פי טעם ודעת היא השאיפה להגיע לידי סיפוק רוחני, רויה ועונג אלקי, וכמארז"ל: "יפה שעה אחת של קורת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", והוא תענוג ה[[נשמה|נשמות]] ש"נהנין מזיו השכינה", והוא תענוג נפלא עד אין קץ.

נמצא, שנשמת האדם אפילו הוא [[צדיק גמור]] עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים, אף על פי כן אינה בטלה במציאות לגמרי וכל ענינה ושאיפתה - לקבל הנאה רוחנית ולהתחזק במציאותה, להיות דבר בפני עצמו הדבק בה' - ירא ה' ואוהבו, בבחינת "יש מי שאוהב".

{{סגל}}