39,916
עריכות
מ (החלפת טקסט – " מים " ב־" מים ") |
מ (החלפת טקסט – " לחם " ב־" לחם ") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
||
שורה 74: | שורה 74: | ||
שבועיים לאחר מכן, וחג סוכות עמד בפתח. במחנה היה יהודי גרוזיני בשם אברהם, שהתיידד עמם. גם הוא ניחן בתושיה רבה ובאומץ בלתי נדלה. הוא החליט לדאוג לעצמם לסוכה כשרה כדת וכדין. הלה נכלא בגין היותו ראש כנופיה גדולה, ובמחנה נחשב ל"מלך" האסירים. הוא פקד על כמה אסירים להשיג לו קרשים מתאימים, ועל אסירים אחרים הטיל להביא כמות גדולה של קני סוף עבור סכך. וכך, סמוך לאחד הקירות, הוקמה סוכה קטנה וחשאית, בטבורו של מחנה עבודה. | שבועיים לאחר מכן, וחג סוכות עמד בפתח. במחנה היה יהודי גרוזיני בשם אברהם, שהתיידד עמם. גם הוא ניחן בתושיה רבה ובאומץ בלתי נדלה. הוא החליט לדאוג לעצמם לסוכה כשרה כדת וכדין. הלה נכלא בגין היותו ראש כנופיה גדולה, ובמחנה נחשב ל"מלך" האסירים. הוא פקד על כמה אסירים להשיג לו קרשים מתאימים, ועל אסירים אחרים הטיל להביא כמות גדולה של קני סוף עבור סכך. וכך, סמוך לאחד הקירות, הוקמה סוכה קטנה וחשאית, בטבורו של מחנה עבודה. | ||
בליל התקדש החג התאספו שלושתם לסוכה. כעת היה צריך להשיג [[יין]] לקידוש. גם כאן התגלתה תושייתו של אברהם הגרוזיני, והוא דאג לבקבוק וודקה עליו קידשו שני החסידים ברגש רב. אפילו שני תפוחי אדמה כדי שישמשו לחם משנה, הם השיגו. | בליל התקדש החג התאספו שלושתם לסוכה. כעת היה צריך להשיג [[יין]] לקידוש. גם כאן התגלתה תושייתו של אברהם הגרוזיני, והוא דאג לבקבוק וודקה עליו קידשו שני החסידים ברגש רב. אפילו שני תפוחי אדמה כדי שישמשו [[לחם]] משנה, הם השיגו. | ||
בהגיע ליל התקדש החג, נכנסו השניים פנימה, רוצים להתחיל לעשות קידוש, ופתאום, נפתחה הדלת ובפתח המאורה הופיע אחד ממפקדי המחנה, במדים, והחל לצרוח, לקלל ולאיים. הם כבר חשבו שזהו, שעוד שניה מוציאים אותם להורג מול כיתת יורים, אבל אז המפקד פזל לצדדים, השגיח שאף אחד לא נכנס בעקבותיו, ואמר להם: גם אני יהודי. אני יודע שזה סוכות. כבר מספר ימים שאני עוקב אחריכם כי ידעתי שאתם הסיכוי היחיד שלי להכנס לסוכה. הוא ישב איתם, עשה קידוש על המשקה, חזר להם דפי גמרא שהוא ידע בעל פה מהשנים שהוא למד בחדר לפני המהפיכה. ויצא. לא לפני שביקש מהם לעולם לא לפתוח את הפה ולהסגיר את סודו. אילו היו תופסים אותו, גזר הדין היה חד משמעי: מוות! אבל, [[נשמה]] של יהודי. ובאמת, למרות הסוד המשותף, ההתעלמות ההדדית ביניהם, כל פעם שהם ניתקלו בו, הייתה חד משמעית. | בהגיע ליל התקדש החג, נכנסו השניים פנימה, רוצים להתחיל לעשות קידוש, ופתאום, נפתחה הדלת ובפתח המאורה הופיע אחד ממפקדי המחנה, במדים, והחל לצרוח, לקלל ולאיים. הם כבר חשבו שזהו, שעוד שניה מוציאים אותם להורג מול כיתת יורים, אבל אז המפקד פזל לצדדים, השגיח שאף אחד לא נכנס בעקבותיו, ואמר להם: גם אני יהודי. אני יודע שזה סוכות. כבר מספר ימים שאני עוקב אחריכם כי ידעתי שאתם הסיכוי היחיד שלי להכנס לסוכה. הוא ישב איתם, עשה קידוש על המשקה, חזר להם דפי גמרא שהוא ידע בעל פה מהשנים שהוא למד בחדר לפני המהפיכה. ויצא. לא לפני שביקש מהם לעולם לא לפתוח את הפה ולהסגיר את סודו. אילו היו תופסים אותו, גזר הדין היה חד משמעי: מוות! אבל, [[נשמה]] של יהודי. ובאמת, למרות הסוד המשותף, ההתעלמות ההדדית ביניהם, כל פעם שהם ניתקלו בו, הייתה חד משמעית. |
עריכות