12,050
עריכות
סימני הסדר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – " יהי' " ב־" יהיה "
מ (החלפת טקסט – "מהוריי"צ" ב־"הריי"צ") |
מ (החלפת טקסט – " יהי' " ב־" יהיה ") |
||
| שורה 164: | שורה 164: | ||
טובלים רק החסה{{הערה|ולא את המצה}} בחרוסת שעל הקערה שהיא יבשה בלי יין{{הערה|ולא בחרוסת שטבל לאכילת ה"מרור" שהי' מעורב בה יין}}. והמדקדקים בזהירות ממצה שרויה, אין טובלים ורק נותנים מעט חרוסת יבשה על החסה ומנערים אותה אחר כך ממנה. וכן הוא מנהג בית הרב (הרבי קודם אכילת הכורך היה נוטל מן החרוסת שעל הקערה וממרחה{{הערה|כמדומה שלש פעמים}} על החריין, ובסוף הכורך טבל את חתיכת החריין השלימה בחרוסת ואכלה עטופה בעלי החסה). | טובלים רק החסה{{הערה|ולא את המצה}} בחרוסת שעל הקערה שהיא יבשה בלי יין{{הערה|ולא בחרוסת שטבל לאכילת ה"מרור" שהי' מעורב בה יין}}. והמדקדקים בזהירות ממצה שרויה, אין טובלים ורק נותנים מעט חרוסת יבשה על החסה ומנערים אותה אחר כך ממנה. וכן הוא מנהג בית הרב (הרבי קודם אכילת הכורך היה נוטל מן החרוסת שעל הקערה וממרחה{{הערה|כמדומה שלש פעמים}} על החריין, ובסוף הכורך טבל את חתיכת החריין השלימה בחרוסת ואכלה עטופה בעלי החסה). | ||
צריך להקפיד שעלי החסה שבכורך יהיו מנוגבים, ולא יהיו רטובים מהמים בהם נרחצו כדי שלא ירטיבו את המצה{{הערה|וכדאי מאד, לדאוג לזה לפני תחילת הסדר}}. אם המצה וה[[מרור]] שבקערה לא מספיקים לכל המסובים, יוסיפו מהצד באופן שלכל אחד מהמסובים | צריך להקפיד שעלי החסה שבכורך יהיו מנוגבים, ולא יהיו רטובים מהמים בהם נרחצו כדי שלא ירטיבו את המצה{{הערה|וכדאי מאד, לדאוג לזה לפני תחילת הסדר}}. אם המצה וה[[מרור]] שבקערה לא מספיקים לכל המסובים, יוסיפו מהצד באופן שלכל אחד מהמסובים יהיה שעור כזית מזה ומזה. | ||
=== אכילת הכורך - בהסיבה === | === אכילת הכורך - בהסיבה === | ||
| שורה 184: | שורה 184: | ||
בליל פסח נוהגים לא לאכול בשר צלוי ואפילו בשר עוף צלוי, ואפילו בישלוהו ואחר כך צלאוהו בקדירה, אין לאכלו. אבל דבר שאינו טעון שחיטה, כגון דגים וביצים, מותר לאכלו צלוי. | בליל פסח נוהגים לא לאכול בשר צלוי ואפילו בשר עוף צלוי, ואפילו בישלוהו ואחר כך צלאוהו בקדירה, אין לאכלו. אבל דבר שאינו טעון שחיטה, כגון דגים וביצים, מותר לאכלו צלוי. | ||
באמצע הסעודה יכולים לשתות [[יין]], אבל לא אומרים [[לחיים]] (כדי שלא להחשיב שתייה זו, ולא | באמצע הסעודה יכולים לשתות [[יין]], אבל לא אומרים [[לחיים]] (כדי שלא להחשיב שתייה זו, ולא יהיה נראה כמוסיף על הכוסות) [הרבי היה שותה יין מכוסו במשך הסעודה. גם נהג לשתות [[מים]] בשעת הסעודה לאחר הבשר, ולפני ששתה מהמים, היה שופך מהם שתי שפיכות קטנות. הרבי הירבה לקנח את פיו וידיו במפיות נייר, והי' משליכן אל מתחת לשולחן]. | ||
במשך הסעודה היה הרבי טובל חתיכת מצה שלוש פעמים במלח - שנטל מקערית המלח והניח על גבי מפית המצות - ואוכלה. במשך הסעודה, נהגו האדמו"רים לבאר את ההגדה (ענין זה נכלל במצוות "והגדת", המצווה לספר ביציאת מצרים). | במשך הסעודה היה הרבי טובל חתיכת מצה שלוש פעמים במלח - שנטל מקערית המלח והניח על גבי מפית המצות - ואוכלה. במשך הסעודה, נהגו האדמו"רים לבאר את ההגדה (ענין זה נכלל במצוות "והגדת", המצווה לספר ביציאת מצרים). | ||
| שורה 225: | שורה 225: | ||
החל מאמירת "שפוך חמתך" ובחלק ה"הלל" של ההגדה - היה משתנה אצל הרבי אופן האמירה, גלוי לעין כל רואה. לא עוד אמירה בחשאי כשקולו של ה"מקריא" גובר עליו, אלא אמירה בקול, במתיקות נשמעת לאוזן ובדביקות ניכרת לעין. ומפעם לפעם, היו דמעות זולגות מעיניו. והיה גובר והולך באמירת "הלל הגדול" ו"נשמת". | החל מאמירת "שפוך חמתך" ובחלק ה"הלל" של ההגדה - היה משתנה אצל הרבי אופן האמירה, גלוי לעין כל רואה. לא עוד אמירה בחשאי כשקולו של ה"מקריא" גובר עליו, אלא אמירה בקול, במתיקות נשמעת לאוזן ובדביקות ניכרת לעין. ומפעם לפעם, היו דמעות זולגות מעיניו. והיה גובר והולך באמירת "הלל הגדול" ו"נשמת". | ||
לאחר ברכת "ישתבח" - נוטל את הכוס בכף ידו ומברך "בורא פרי הגפן" בישיבה, ושותה את הכוס כולו ובבת אחת בהסיבה. ומברך ברכה אחרונה על הגפן. אחר עריכת הסדר כהלכתו | לאחר ברכת "ישתבח" - נוטל את הכוס בכף ידו ומברך "בורא פרי הגפן" בישיבה, ושותה את הכוס כולו ובבת אחת בהסיבה. ומברך ברכה אחרונה על הגפן. אחר עריכת הסדר כהלכתו יהיה בטוח שמרוצה הוא לשמים ואז אומר {{ציטוטון|לשנה הבאה בירושלים}} רק פעם אחת, ובישיבה. | ||
אין שותים את ה"כוס של אליהו". | אין שותים את ה"כוס של אליהו". | ||