חיים אברהם דובער לוין: הבדלים בין גרסאות בדף

ר' אברהם דובער הובא לעיירה [[ליובאוויטש]] על ידי הנגיד ר' [[מנחם מאניש מוניסזון]] כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את תלמידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט ב[[דיבור]], באכילה ובשינה, ולהיות שרויים ב[[מרה שחורה]]. מלבד זאת, הוא טען כי אין שום חידוש ב[[תורת החסידות]], וכי הכל כתוב ב[[חקירה]]. [[אדמו"ר הריי"צ]] התנגד בחריפות לדרכו והביע את ביקורותו בפניו. בתגובה, התלונן ר' אברהם דובער על [[אדמו"ר הריי"צ]] בפני [[אדמו"ר הרש"ב]] לאחר [[התוועדות]] [[י"ט כסלו]] [[תרס"ב]], על כך שהכניס חיות והתלהבות יתרה על המדה ב[[התוועדות]] זו. בעקבות זאת עזב ר' אברהם דובער את ליובאוויטש והחל מסתובב ב[[רוסיה]]{{הערה|בין היתר נפגש עם ר' [[חיים מבריסק]]. בפגישתם התעניין 'המלאך' לדעת אם רבי חיים לומד את הספר [[מורה נבוכים]]. השיב רבי חיים כי הוא החל ללמוד את הספר, אך בפרק כ"א יש קטע שלא הבין, ולכן הוא לא מסוגל להמשיך הלאה. השיב לו המלאך כי [[אדמו"ר הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצוותיך]] מבאר את הענין, והסביר אותו לרבי חיים. נענה רבי חיים בהתפעלות ואמר: "איהר זענט אן עילוי" (אתה עילוי)! שאל המלאך: והלא אין זה תירוץ שלי אלא תירוץ של אדמו"ר הצמח צדק? השיב לו רבי חיים: אכן, אבל "איהר לייגט דאס אראפ ווי אן עילוי (אתם מסבירים את הענין כעילוי)!}}.  

לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] נסע ל[[ארצות הברית]] והחל מקבץ סביבו בחורים, הוא חינכם באותה השיטה בה החזיק קודם: ניתוק מהסביבה וענייני העולם ו[[מרירות]]. הוא אסר עליהם ללמוד [[דא"ח]] מ[[רבותינו נשיאנו]] שאחרי [[אדמו"ר הצמח צדק]]. שיטתו זו זכתה בתחילה לתמיכה, אך לאחר מכן לביקורת קשה מראשי הישיבות שהיו אז ב[[ארצות הברית]].

נלב"ע ב[[חג השבועות]] [[תרח"צ]]. לאחר פטירתו היו מתלמידיו שהגיעו ל[[חב"ד]] (משפחת צירקינד), היו שעברו ל[[חסידות סאטמר]] והיו שנשארו עם בנו ר' רפאל ונכדיו למשפחת פאהלער.