חסידות בישטינא: הבדלים בין גרסאות בדף

בנו ר' מרדכי לייפר. בהגיעו לפרקו, עוד קודם המלחמה, [[נישואין|נשא]] את זוגתו. הוא היה לעזר לאביו בהנהגת הבית הוראה ובהשבת תשובות לשואלים. ר' מרדכי ניצל מהמלחמה ועבר לדור ב[[ברוקלין]] שב[[ארה"ב]]. ברב ענוותנותו וצניעותו לא רצה לקבל עליו שום משרה רבנית או אדמו"רית, למרות שבביתו לא נותר מאומה ואף פת לאכול. גם בקשותיו של האדמו"ר [[אהרן רוקח]] מ[[בעלזא]] כמה וכמה פעמים להמשיך את הנהגת אבותיו באדמו"רות לא נענו. למרות שהאדמו"ר מ[[בלז]] הבטיח לו, שאם יקבל על עצמו את האדמו"רות תהיה לו עדה של עשרות יהודים בבית מדרשו, ותהיה לו פרנסה ברווח, הוא העדיף לשבת בצנעה על התורה והעבודה, למרות שזה היה כרוך ב[[מסירות נפש]] של ממש מאין כסף. בסוף ימיו כשקשתה עליו היציאה מהבית נעתר לבקשת חסידיו ומעריציו ובביתו נפתח בית המדרש דחסידי בישטינא בבורו פרק שב[[ארה"ב]].

בשנת [[תשס"ח]] השתתפו ב[[התוועדות]] הרב [[שמואל הבר]] ראש ישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[קראון הייטס]] שנאם על חובת הדור בלימוד החסידות, ה[[משפיע]] הרב [[חיים פרוס]] מ[[כפר חב"ד]] וה[[משפיע]] הרב [[זאב סלאווין]] מ[[כפר חב"ד]]. ראשון הנואמים היה האדמו"ר מבישטינא שקרא לכל חסידיו ומעריציו הרבים להוסיף ב[[לימוד החסידות]] ולהשתתף בשיעורים ב[[תורת החסידות]] המתקיימים בבית מדרשו ואף ייסד באותו הזדמנות שיעור נוסף והוא בספר [[דרך מצותיך]]. גם השתתפו הרב שניאורסאהן מ[[כפר חב"ד]], והרב [[אשר דייטש]] [[שליח]] [[הרבי]] ל[[פתח תקווה]]. לקראת סוף ה[[התוועדות]] אמר האדמו"ר מבישטינא את המאמר המפורסם "פדה בשלום נפשי".