4,324
עריכות
רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
בשבת פרשת מקץ לאחר שאדמו"ר הזקן אמר בחדרו מאמר חסידות, המתין שכל הנוכחים יצאו מהחדר, פנה אל הצ"צ ואמר לו כי שמע שיש לו עיון בדבר הלכה אך כיוון שהוא נוגע בדבר ויקשה עליו לכוון לאמת ברצונו לעיין יחד עמו ושתי נפשות אלוקיות יוכלו לגלות את אמיתות ההלכה. לאחר העיון המשותף חזר בו הצ"צ והצטער על שעלה בדעתו לגרש את זוגתו. אדמו"ר הזקן הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע ניגלה ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו, ברכם כי יקוים בהם הכתוב "תטעי נטעך נעמנים... ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי" (ישעיה י"ז), ביקשו להוציא מליבו כל קפידה על הרבנית ולשמח אותה, נאנח והוסיף: "נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש". | בשבת פרשת מקץ לאחר שאדמו"ר הזקן אמר בחדרו מאמר חסידות, המתין שכל הנוכחים יצאו מהחדר, פנה אל הצ"צ ואמר לו כי שמע שיש לו עיון בדבר הלכה אך כיוון שהוא נוגע בדבר ויקשה עליו לכוון לאמת ברצונו לעיין יחד עמו ושתי נפשות אלוקיות יוכלו לגלות את אמיתות ההלכה. לאחר העיון המשותף חזר בו הצ"צ והצטער על שעלה בדעתו לגרש את זוגתו. אדמו"ר הזקן הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע ניגלה ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו, ברכם כי יקוים בהם הכתוב "תטעי נטעך נעמנים... ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי" (ישעיה י"ז), ביקשו להוציא מליבו כל קפידה על הרבנית ולשמח אותה, נאנח והוסיף: "נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש". | ||
==קבלת הנשיאות== | |||
ביום [[ט' כסלו תקפ"ח]] הסתלק [[אדמו"ר האמצעי]] לשמי מרומים. | |||
זמן קצר לאחר הסתלקותו התקיימה אסיפה של זקני החסידים בה הוחלט למנות לאדמו”ר את רבי מנחם מענדל, חתנו של האדמו”ר האמצעי ונכדו של [[אדמו"ר הזקן]]. כידוע, אמו [[הרבנית דבורה לאה]] מסרה נפשה עבור רבינו הזקן, והפקידה את בנה הקטן בידיו של הסבא הגדול, וכך נחשב כילד מאומץ של רבינו הזקן. | |||
כמה רמזים נתנו לחסידים אודות נשיאותו העתידית של ה”צמח צדק”, אולם בהזדמנות אחת אמר זאת אדמו”ר האמצעי בפירוש. | |||
היה זה בחודש תשרי תקפ”ח. אדמו”ר האמצעי הגיע להאדיטש והתפלל מספר פעמים על ציון אביו אדמו”ר הזקן. פעם אחת שהה בציון זמן רב, ואחר כך יצא משם כשפניו שוחקות ואמר: | |||
“פעלתי מאאמו”ר שיפטרוני מהרבנות”. | |||
החסידים חשבו כי כוונתו לעלות לארץ הקודש, שהרי כאמור אביו רבינו הזקן ביקש גם הוא לוותר על הנהגת החסידים כדי לעלות לארץ ישראל. “כיצד רבינו יעזבנו כצאן ללא רועה?” לא הרפו החסידים, והרבי השיב: “הלא עמכם חתני הרה”ג רבי מנחם מענדל שי’. הוא יהיה לכם לרועה נאמן”. | |||
השיבו החסידים: “בוודאי לא תהיה כזאת”, בקוותם כי לא יעלה לארץ הקודש. איש מהם לא חשב על העתיד המר כבר בחודשים הקרובים. | |||
בדרך חזרה מהאדיטש עבר אדמו”ר האמצעי דרך ניעז’ין ושם נפל למשכב. כעבור זמן קצר הסתלקה נשמתו, וכך השאיר צוואה ‘טריה’ למנות את אדמו”ר הצמח צדק כממלא מקום. | |||
סיבות אלו ואחרות גרמו לכך שהחסידים ביקשוהו לקבל על עצמו את הנשיאות עם פטירתו של חמיו אדמו”ר האמצעי. | |||
החלטת אסיפה זו פורסמה בכל ריכוזי חסידי חב”ד ברוסיה. משלחת שהורכבה מגדולי וזקני החסידים, ובהם רבי [[הלל מפאריטש]], רבי יצחק אייזיק מויטבסק, רבי יצחק משה מיאס, רבי [[פרץ חן]] מצ’רניגוב, ועוד, התייצבה בפני ה”צמח צדק” ומסרה לו את החלטת האסיפה, אולם ה”צמח צדק” מיאן לקבל על עצמו את כתר הנשיאות. | |||
משלחות של חסידים באו והלכו, אך רבי מנחם מענדל סירב בתואנה כי כתר הנשיאות מגיע בדין לדודו הרב [[חיים אברהם]], בנו של רבינו הזקן ואחיו של אדמו”ר האמצעי. כששמע רבי אברהם חיים את הדברים הללו, הוא עצמו הצטרף לאחת המשלחות, והפציר ברבי מנחם מענדל שיקבל את הנשיאות, אך הוא עדיין עמד בסרובו. | |||
היה זה חודש ניסן כאשר החליטו כי לקראת חג השבועות יבואו כל זקני החסידים לליובאוויטש ויטכסו עצה מה לעשות. | |||
כשבועיים לפני חג השבועות באו לליובאוויטש כמה מזקני החסידים: רבי [[יצחק אייזיק מהומיל]], רבי הלל מפריטש, רבי יצחק אייזיק מויטבסק, ועוד. הם קיימו אסיפה ושלחו משלחות אל ה”צמח צדק”, אך הוא המשיך למאן באמרו כי יש לבחור ברבי חיים אברהם בנו של רבנו הזקן, או ברבי [[מנחם נחום]], בנו של רבנו האמצעי, או ברבי [[אהרן מקרמנצ’וג]], חתנו של רבנו האמצעי. עדת החסידים היתה בצער גדול. | |||
ביום שלישי, היום הראשון לשלושת ימי ההגבלה, באו שלושת גדולי החסידים: רבי פרץ חן, רבי הלל מפאריטש ורבי [[יצחק אייזיק מהומיל]], אל חדרו של ה”צמח צדק” והתחננו בפניו שיקבל על עצמו את הנשיאות. בסופו של דבר ניאות, אך בתנאי שלא יטרידוהו בשאלת עצות בענינים גשמיים. | |||
רבי הלל פאריטשר נענה: “חסידים רוצים לשמוע חסידות”. | |||
כעבור זמן קצר נודע כי ה”צמח צדק” ייצא לבית הכנסת לומר חסידות. ואכן ה”צמח צדק” נכנס לבית המדרש שהיה מלא וגדוש בחסידים, כשהוא לבוש בבגדי לבן אותם ירש מסבו אדמו”ר הזקן, והחל לומר מאמר דא”ח “על שלושה דברים העולם עומד”. | |||
בשעה שהתחיל לומר את המאמר, נזכר רבי יצחק אייזיק מהומיל כי בצעירותו שמע פעם את אדמוה”ז חוזר מאמר זה, ובאותה שעה שיחק נכדו ה”צמח צדק”, שהיה ילד פעוט, והפריע לחסידים לשמוע. רבי יצחק אייזיק חשש שהנכד יפריע, ואז במפתיע עצר אדמוה”ז את אמירת המאמר ואמר לו: “הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע. הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע!” | |||
כעת נזכר באותו מעמד, ובמוחו חלף הרהור: “אכן זהו כח עליון, וה”צמח צדק” מראה את כוחותיו הכמוסים אשר חננו השם יתברך”. | |||
עודנו מהרהר כך, פסק ה”צמח צדק” מלומר את המאמר ופנה אל רבי יצחק אייזיק: “תחשדוני בדבר שאין בי? מה אעשה וסבי רבנו הזקן ציוה עלי לומר מאמר זה...” | |||
כך גילה את רוח קודשו ברבים, ומיד לאחר מכן המשיך באמירת המאמר. | |||
לאחר שסיים ה”צמח צדק” את המאמר, נתנו כל הנוכחים את קולם בשיר, וכשהלך לביתו, ליווהו בריקודים ובשמחה רבה. | |||
ייסד את העיירה [[שעדרין]] שכל תושביה היו חסידי חב"ד. | ייסד את העיירה [[שעדרין]] שכל תושביה היו חסידי חב"ד. | ||
| שורה 43: | שורה 83: | ||
בשעה 11 בלילה ראו שאין מה לעשות. מטתו עמדה באמצע החדר ומסביבו עמדו כל האנשים עם נרות דולקים. אדמו"ר הצמח צדק שכב ללא שום תנועה והביט על האנשים. בשעה 12 וחצי אחר חצות הלילה יצא משפמו כמין זיעה ועלתה נשמתו הטהורה השמיימה ומנוחתו כבוד בליובאוויטש. | בשעה 11 בלילה ראו שאין מה לעשות. מטתו עמדה באמצע החדר ומסביבו עמדו כל האנשים עם נרות דולקים. אדמו"ר הצמח צדק שכב ללא שום תנועה והביט על האנשים. בשעה 12 וחצי אחר חצות הלילה יצא משפמו כמין זיעה ועלתה נשמתו הטהורה השמיימה ומנוחתו כבוד בליובאוויטש. | ||
==משפחתו== | |||
*אביו: הרב [[שלום שכנא]] | |||
*אמו: [[הרבנית דבורה לאה]] | |||
*רעיתו: [[הרבנית חיה מושקא אשת הצמח צדק|הרבנית חיה מושקא]] | |||
*בניו: | |||
*בנותיו: | |||
==מספריו:== | ==מספריו:== | ||