סעודה שלישית: הבדלים בין גרסאות בדף

בכל זאת היה מנהג [[רבותינו נשיאינו]] לצאת ידי חובה בטעימה כל שהיא, במיני מזונות ופירות, והעיד [[הרבי]] על אביו, הגאון ה[[קבלה|מקובל]] רבי [[לוי יצחק שניאורסון]], שאכל רק פירות, וכן הורה [[הרבי]] למעשה: "אין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר", וכהוראת [[אדמו"ר הרש"ב]] {{הערת שוליים|[[היום יום]] כ"ב אדר א'.}}.

[[הרבי]] ממשיך ואומר כי ידוע שתורתינו הקדושה, שני החלקים שבה - [[פנימיות התורה]] ו[[נגלה שבתורה]], מכוונים זה כנגד זה ולכן לא יתכן שענין זה של על פי [[קבלה]] יהיה קולא כל שהיא על פי ה[[הלכה]]. [[הרבי]] מסביר, ש[[אדמו"ר הזקן]] עצמו פוסק שמי שיש עליו צער לאכול, לא רק שפטור הוא מלאכול, אלא אף כמעט איסור חל עליו לאכול, מפאת [[עונג שבת]]. ואם כן, מי שמאמין באמונה שלימה בתורת [[הקבלה]], ויודע שזורח בזמן זה אור של [[יום הכיפורים]] ושל [[לעתיד לבוא]], וודאי קץ מלאכול, ולכן ענין זה מבואר לכתחילה על פי ה[[הלכה]].{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14944&pgnum=97 לקוטי שיחות חלק כ"א, שיחה ב' לפרשת בשלח עמוד 84].}}