משתמש:הנחה/מצוות בטלות לעתיד לבוא: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 20: שורה 20:


הרמב"ן על התורה מבאר שעל ימות המשיח אמרו חז"ל{{הערה|שבת קנא,ב.}}: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". ויש שרצו ללמוד מכך שהרמב"ן סובר שהזמן של ביטול המצוות הוא בימות המשיח.
הרמב"ן על התורה מבאר שעל ימות המשיח אמרו חז"ל{{הערה|שבת קנא,ב.}}: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". ויש שרצו ללמוד מכך שהרמב"ן סובר שהזמן של ביטול המצוות הוא בימות המשיח.
הרבי מציין כי דבריו תמוהים ואולי יש לומר "דלפעמים גם משך זמן דתחיית המתים נקרא בשם ימות המשיח ובזה מדבר, ודוחק"{{הערה|אגרות קודש חלק ב (אגרת ר) עמוד סט.}}
הרבי מציין כי דבריו תמוהים ואולי יש לומר "דלפעמים גם משך זמן דתחיית המתים נקרא בשם ימות המשיח ובזה מדבר, ודוחק"{{הערה|שם=אגרת הקודש חלק ב|אגרות קודש חלק ב (אגרת ר) עמוד סט.}}


===משמעות הביטול===
===משמעות הביטול===
שורה 41: שורה 41:
המהר"ץ חיות כתב שגם לשיטת התוספות שיבטלו בזמן התחייה היינו "רק ברגע התחייה, אמנם מיד לאחרי זה פשיטא דיחזור לאיסורו".{{הערה|1=הגהות מהר"ץ חיות במסכת נדה שם ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14311&st=&pgnum=237 בש"ס וילנא נדפס בסוף המסכת]).}}
המהר"ץ חיות כתב שגם לשיטת התוספות שיבטלו בזמן התחייה היינו "רק ברגע התחייה, אמנם מיד לאחרי זה פשיטא דיחזור לאיסורו".{{הערה|1=הגהות מהר"ץ חיות במסכת נדה שם ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14311&st=&pgnum=237 בש"ס וילנא נדפס בסוף המסכת]).}}


בחסידות מוסבר שיבטלו אין פירושו ביטול וסיום אלא ביטול והעדר תפיסת מקום, והכוונה בזה היא לגילוי האלוקי, משום שהמשכת האור על ידי המצות עכשיו הוא באין ערוך לגבי ההמשכה האור שעל ידי המצות לעתיד.{{הערה|אדמו"ר הרש"ב, [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/3/1/1278.htm המשך תער"ב חלק א עמוד א'רעט].}} או שיבטלו המצוות המעשיות מצד חוסר עניין בבירור הגשמי שעל ידם.{{הערה|[[אדמו"ר האמצעי]], [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/tshu/11/97c/97c.htm שער תשובה צז, ב -צח, א].}} או משום שהמצוות המלובשים בלבושים הגשמיים ששרשם מ[[קליפת נוגה]] ההמשכה שעל ידם היא ממדרגה נמוכה יותר ותתבטל לעתיד מעוצם הגילוי שיהי אז. ולמרות זאת על לימוד הלכות של תורה שבע"פ אמרו חז"ל שקיימים לעולם משום שהגילוי שישנו בעצם ההלכה הוא נעלה יותר מההמשכה שעל ידי המצוות מעשיות לפי שההלכה המתבארת בתורה שבעל פה היא עצמה עצם רצון העליון שלמעלה מהגילוי שיהי לעתיד.{{הערה|[[אדמו"ר האמצעי]], [[פירוש המילות]] [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/pirush/54/93b.htm צג, ב].}}{{הערה|ראה גם [http://www.chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/639b/2/3/573.htm ספר המאמרים תרל"ט חלק ב עמוד תקע"ג].}} ולגילוי העצום שיאיר לעתיד אין ביד האדם להמשיכו על ידי מעשיו ולכן המצוות בטלות לפי שאין בכוחם להמשיך דרגה זו אלא הם רק הכנה להמשכתה בדרך ממילא.{{הערה|[[מהר"ש]], [http://www.chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/633a/1/40/291.htm ספר המאמרים תרל"ג חלק א עמוד רצא].}} אמנם ביאורים אלו הם לביאור הרשב"א שמצוות בטילות בפועל הוא רק בזמן המיתה,{{הערה|אדמו"ר הזקן, [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/33/59d.htm לקוטי תורה דרושים לראש השנה נט, ד].}} {{הערה|1= הרבי, קונטרס [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&st=&pgnum=38 "הלכות..שאינן בטלים" הערה 35].}} ומוסיפה על ביאורם שגם לאחר התחייה אף שאינם בטילות בפועל ההמשכה שכל ידם אינה תופסת מקום.   
בחסידות מוסבר שיבטלו אין פירושו ביטול וסיום אלא ביטול והעדר תפיסת מקום, והכוונה בזה היא לגילוי האלוקי, משום שהמשכת האור על ידי המצות עכשיו הוא באין ערוך לגבי ההמשכה האור שעל ידי המצות לעתיד.{{הערה|אדמו"ר הרש"ב, [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/3/1/1278.htm המשך תער"ב חלק א עמוד א'רעט].}} או שיבטלו המצוות המעשיות מצד חוסר עניין בבירור הגשמי שעל ידם.{{הערה|[[אדמו"ר האמצעי]], [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/tshu/11/97c/97c.htm שער תשובה צז, ב -צח, א].}} או משום שהמצוות המלובשים בלבושים הגשמיים ששרשם מ[[קליפת נוגה]] ההמשכה שעל ידם היא ממדרגה נמוכה יותר ותתבטל לעתיד מעוצם הגילוי שיהי אז. ולמרות זאת על לימוד הלכות של תורה שבע"פ אמרו חז"ל שקיימים לעולם משום שהגילוי שישנו בעצם ההלכה הוא נעלה יותר מההמשכה שעל ידי המצוות מעשיות לפי שההלכה המתבארת בתורה שבעל פה היא עצמה עצם רצון העליון שלמעלה מהגילוי שיהי לעתיד.{{הערה|[[אדמו"ר האמצעי]], [[פירוש המילות]] [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/pirush/54/93b.htm צג, ב].}}{{הערה|ראה גם [http://www.chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/639b/2/3/573.htm ספר המאמרים תרל"ט חלק ב עמוד תקע"ג].}} ולגילוי העצום שיאיר לעתיד אין ביד האדם להמשיכו על ידי מעשיו ולכן המצוות בטלות לפי שאין בכוחם להמשיך דרגה זו אלא הם רק הכנה להמשכתה בדרך ממילא.{{הערה|[[מהר"ש]], [http://www.chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/633a/1/40/291.htm ספר המאמרים תרל"ג חלק א עמוד רצא].}} אמנם ביאורים אלו הם לביאור הרשב"א שמצוות בטילות בפועל הוא רק בזמן המיתה,{{הערה|אדמו"ר הזקן, [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/33/59d.htm לקוטי תורה דרושים לראש השנה נט, ד].}}{{הערה|שם=אגרת הקודש חלק ב}}{{הערה|1= הרבי, קונטרס [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&st=&pgnum=38 "הלכות..שאינן בטלים" הערה 35].}} ומוסיפה על ביאורם שגם לאחר התחייה אף שאינם בטילות בפועל ההמשכה שכל ידם אינה תופסת מקום.   


כהמשך לכך ובעומק יותר מסביר הרבי, כי גם השיטה שהציווי יתבטל (תוספות) אין הכוונה שהמצווה עצמה תתבטל, שהרי ההלכות של תורה שבעל פה אינן בטלים לעולם וזאת משום שבעצם הרצון להיותו רצון של הקב"ה לא שייך שינוי, שכשם שבו לא שייך שינוי כן גם ברצונו העצמי לא שייך שינוי, וביטול המצוות משמעותן ביטול '''הציווי''' ולא ביטול ה'''מצווה''', (ביטול הציווי אינו מהווה שינוי בו משום שהרצון בציווי האו חיצוניות הרצון) ואדרבה בזמן ההוא יעשו האדם והעולם חדורים ברצון ה' עד שההתאחדות עמה תהיה עד כדי כך שלא יהיה שייך ציווי כי אם בדרך ממילא יתקיימו בהם המצוות מצד התאחדותם עם הרצון העליון (ועל דרך העניין של [[אבן מקיר תזעק]]). ובניגוד לזמן הגלות שבו קיום המצוות היא על ידי הציווי לאדם והמצווה היא מציאות נוספת על האדם שעליו לקיימה, לעתיד לבוא יהיו האדם והמצווה מציאות אחת.{{הערה|הרבי, קונטרס "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם".}}
כהמשך לכך ובעומק יותר מסביר הרבי, כי גם השיטה שהציווי יתבטל (תוספות) אין הכוונה שהמצווה עצמה תתבטל, שהרי ההלכות של תורה שבעל פה אינן בטלים לעולם וזאת משום שבעצם הרצון להיותו רצון של הקב"ה לא שייך שינוי, שכשם שבו לא שייך שינוי כן גם ברצונו העצמי לא שייך שינוי, וביטול המצוות משמעותן ביטול '''הציווי''' ולא ביטול ה'''מצווה''', (ביטול הציווי אינו מהווה שינוי בו משום שהרצון בציווי האו חיצוניות הרצון) ואדרבה בזמן ההוא יעשו האדם והעולם חדורים ברצון ה' עד שההתאחדות עמה תהיה עד כדי כך שלא יהיה שייך ציווי כי אם בדרך ממילא יתקיימו בהם המצוות מצד התאחדותם עם הרצון העליון (ועל דרך העניין של [[אבן מקיר תזעק]]). ובניגוד לזמן הגלות שבו קיום המצוות היא על ידי הציווי לאדם והמצווה היא מציאות נוספת על האדם שעליו לקיימה, לעתיד לבוא יהיו האדם והמצווה מציאות אחת.{{הערה|הרבי, קונטרס "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם".}}
5,403

עריכות

תפריט ניווט