|
|
| שורה 69: |
שורה 69: |
|
| |
|
| חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש, לכן ילמד כל אחד ואחד מכם לפחות שעה א' ביום, בעיקר בפרשת השבוע ודינים בקיצור שו"ע...{{הערה|1משיחת בדר"ח תמוז [[תשח"י]].}} | | חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש, לכן ילמד כל אחד ואחד מכם לפחות שעה א' ביום, בעיקר בפרשת השבוע ודינים בקיצור שו"ע...{{הערה|1משיחת בדר"ח תמוז [[תשח"י]].}} |
|
| |
|
| |
| ===אליכם בני הישיבות===
| |
|
| |
| .. ואליכם בני הישיבות הננו פונים ביחוד, מתקרבים ימי הקיץ ימי החופש ומנוחה אשר סדרי הלימוד בהישיבה רפויים, ע"כ הצעתינו לפניכם שתתנו את עצמכם לקרב את הנוער להשפיע עליו שיבואו ללמוד בישיבות, להסביר להם שזהו עיקר גדול בחיים להתחנך על ברכי התורה והיראה, והלומד כשהוא ילד זוכה לא זו בלבד שתורתו משתמרת אלא עוד זאת שזהו מעמיד אותו בעזה"י בפנה של אורה אשר כל ימי חייו ידע מטרתו בחיים להיות יהודי נאמן לה' ולתורתו.{{הערה|1=ממכתב ר"ח סיון [[תש"י]].}}
| |
|
| |
|
| |
| ===ולא לדרשא קאתינא ===
| |
|
| |
| ראה [[רמב"ם]]{{הערה|1רפ"ד מהל' דעות}}: היות ה[[גוף]] בריא מדרכי השם הוא כו' ומזה נלמד במכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד כמה נוגע שתהי' ה[[נשמה]] בריאה. ואם בכל השנה צריכים להשתדל בזה על אחת כמה וכמה שצריכים להתחזק בזה בתוספות אומץ בזמנים אשר עוסקים ומתענינים ביחוד בהבראת ה[[גוף]] שלא יבא ח"ו להמצב אשר תוקפא דגופא חולשא דנשמתא...
| |
|
| |
| ולא לדרשא קאתינא אלא לעוררו להענין, מעין דאתהפכא, לנצל ימי וענין הבראת ה[[גוף]] לחיזוק הנשמה, היינו להוסיף שיעור מיוחד לימי החופש ולחפש ההזדמנויות לעורר אחרים... לתורה עבודה וגמ"ח כל אחד לפי מצבו..{{הערה|1=ממכתב ז' [[מנ"א]] [[השי"ת]].}}
| |
|
| |
| ===אין זה אלא תירוץ===
| |
|
| |
| בטח למותר להעיר על הנחיצות הכי גדולה לנצל את ימי הקיץ שהתלמידים חפשים אז מלימודים אחרים, לתוספת התעוררות והתחזקות ובפרט של [[יראת שמים]] בכל התלמידים, אף שגם בזה ישנו תירוץ מן המוכן שהתלמידים עייפים הם מלימודם כל השנה וגם נוסעים הם לחוץ לעיר וגם החמימות קשה לסבול, שבד"מ פועל זה על המרץ של התלמידים וההנהלה כו' וכו', ואין ברצוני לחזור עוד הפעם על כל האמור לעיל, רק אדגיש שאין זה אלא תירוץ, והראי' שבכל המקומות שהחליטו ובפועל לנצל את ימי הקיץ, הצליחו עד כדי כך שלשנה הבאה לא היה צריך שאעורר אותם עוד הפעם, כי בעצמם ראו שגם בגשמיות תועלת היא{{הערה|1=ממכתב כ"ח [[סיון]] [[תשי"ג]].}}.
| |
|
| |
|
| |
| ===לא יתכן הפסק בענין החיים===
| |
|
| |
| המושג של "חופש" בישיבה, חדר או תלמוד תורה, הוא דבר בלתי רצוי כו' וכו'. דמכיון שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו", הרי לא יתכן שיהי' הפסק ח"ו, בענין החיים.
| |
|
| |
| והלואי שיבטלו סוכ"ס את קיומו של החופש הזה, ואדרבה - מ[[י"ב תמוז]] "יום חג גאולת עוסקי הרבצת התורה", ובפרט של [[לימוד התורה]] ברבים "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", יש להוסיף בלימוד התורה, ובימי "בין המצרים" - הוספה יתירה מצד הענין ד"ציון במשפט תפדה"...{{הערה|1=משיחת שבת פרשת דברים תשמ"ו.}}
| |
|
| |
|
| |
| ===הנסיונות של הקיץ===
| |
|
| |
| בשעה שנותנים לעצמו להכנס ב"חמרא דפרגותא ומייא דיומסית" אפילו על [[רבי אלעזר בן ערך]] כתוב שזה פעל עליו. צריך אכן שיהיה שמירת בריאות ה[[גוף]] שזהו הרי "מדרכי [[עבודת השם]] הוא" אבל לא צריכים להכנס יותר מידי לזה, ובפרט בזמן הקיץ שתוקף הטבע הוא ביותר.
| |
|
| |
| צריכים להסביר שאחרי שעברו את נסיונות החורץ, נותן עכשיו [[הקב"ה]] נסיונות של קיץ שקשים מהנסיונות של החורף... וצריכים להשמר ביותר לא להסחב לזה, ולהוציא זאת רק בעבודה{{הערה|1=תרגום חופשי משיחת שבת פרשת קדושים [[תשי"ד]]}}.
| |
|
| |
|
| |
| ===להתמסר לבריאות הנפש, ובמילא יתחזק ה[[גוף]] ===
| |
|
| |
| בשעה שרואים איך שהסדר הוא מצד הנהגת העולם - צריכים לעשות הפוך:
| |
|
| |
| הסדר בהנהגת העולם הוא, אשר בחדשי הקיץ ממעטים בלימוד ומשקיעים יותר בחיזוק ובריאות הגוף; שמזה מובן, שהסדר צריך להיות הפוך: שבחדשים אלו (שעל-פי המבואר ב[[חסידות]] בחדשי הקיץ נקל יותר לעבוד את הוי') צריכים למסור את עצמו יותר לחיזוק בריאות הנשמה, ומצד זה יבוא ממילא גם חיזוק בריאות הגוף.
| |
|
| |
| וכל הנ"ל הוא בין בנוגע לישיבות תומכי תמימים שבאה"ק ת"ו, ושבכל העולם{{הערה|1=תרגום חופשי משיחת שבת פרשת קדושים תשי"ט.}}
| |
|
| |
|
|
| |
|