שינויים

כשהגיע לגיל נישואין, [[אדמו"ר הרש"ב]] בעצמו דאג לשדך אותו עם בתו של אחד מחסידי חב"ד שהתגוררו ב[[זעמבין]]. לאחר נישואיו התגורר מספר שנים במקום מגורי הורי הכלה בזעמבין, כשהוא משמש על פי הוראתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] כ[[משפיע]] בזעמבין ובסביבותיה. מתוקף תפקידו היה נוסע לעיתים קרובות לעיירות הושנות בהם היו מרוכזים חסידים על מנת להתוועד איתם ולרומם את מצבם בעניני לימוד החסידות וההתקשרות לרבי.

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב, התקשר הרב שיינין לבנו וממלא מקומו [[אדמו"ר הריי"צ]] ועשה את כל שביכולתו ואף למעלה מזה [[נסיעה לרבי|לנסוע אל הרבי]] מידי שנה במסירות נפש, למרות כל הסכנות ומלחמות האזרחים שפרצו בכל פינה.

ב[[התוועדות]] [[שמחת תורה]] של [[חודש תשרי]] [[תרפ"ב]] הורה לו [[אדמו"ר הריי"צ]] לכהן כרב בעיירה החסידית [[דוקשיץ]] שב[[פולין]], כשלצורך קבלת התפקיד יעבור בדרכו לדוקשיץ דרך יקטרינוסלב ויקבל תעודת [[סמיכה]] מרבה של העיר רבי [[לוי יצחק שניאורסון]]. [[אדמו"ר הריי"צ]] שהכיר בכך שאופיו של הרב שיינין היה ביטול ו[[ענווה]] גדולים, ציווה עליו באותה [[התוועדות]] בפולנית: "זנאי פנו" - דע מיהו בעל הבית (היינו שהוא צריך להתנהג בעיירה בתוקף המתאים לרב).

בשנות המחלוקת עמד לצידו הרב [[יוחנן גורדון]] שהכיר אותו עוד מימי לימודיהם יחד בישיבה בליובאוויטש, וכן הוא קיבל לעיתים קרובות מכתבי עידוד מ[[אדמומאדמו"ר הריי"צ]] שחיזקו אותו להמשיך להילחם על תפקיד הרבנות.

לרב שיינין היה '[[קאך]]' גדול ב[[נסיעה לרבי]] והוא היה משתדל להגיע לרבי כמה שיותר פעמים, ובפרט בחודש תשרי. בשנת [[תרפ"ט]], זכה לנסוע לוורשה על מנת להשתתף בחתונה של הרבי, כשלצורך כך הוא מכניס את עצמו בחובות והלוואות, ובלבד שיזכה להשתתף בחתונת הרבי, ובשנת [[תרצ"ב]] נסע שוב לעיירה לאנדוורוב שם התקיימה חתונת בתו הצעירה של [[אדמו"ר הריי"צ]] הרבנית [[שיינא (בת אדמו"ר הריי"צ)|שיינא]], וזכה להיות אחד מעדי הכתובה.

במשך שנות כהונתו ברבנות דוקשיץ, לא צימצם את תחום השפעתו בעיירה בלבד, אלא נסע בשליחותו של [[אדמו"ר הריי"צ]] לכל סביבות ליטא ופולין, ביקר שם את מצב הקהילות החסידיות, ודיווח ל[[אדמולאדמו"ר הריי"צ]] על המתרחש כשעל הדרך הוא משתדל לסייע ככל יכולתו בביסוס החיים החסידיים.

עם אסיפת התייסדותה של 'אגודת החסידים ב[[פולין]] ליטא ולטביה' בעשרת ימי תשובה של שנת [[תרצ"א]], החל לפעול למען עריכתם של מסעות חיזוק על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] למדינות אלו. פעולותיו נשאו פרי, ו[[אדמוואדמו"ר הריי"צ]] אכן ערך מספר מסעות, כשהרב שיינין עמד בראש ארגון הפרטים סביב המסעות ועריכת קבלות הפנים ההמוניות לכבודו של אדמו"ר הריי"צ.

לאחר חזרתו משהותו בחצר הרבי ב[[חודש תשרי]] של שנת [[ת"ש]], נסע [[אדמו"ר הריי"צ]] לארצות הברית, ומשם פעל יחד חברי אגודת חסידי חב"ד ב[[ארצות הברית]] להשיג אשרות כניסה לחסידים שנשארו בצל הסכנה. הפעולות בנושא שנמשכו שנה תמימים נשאו פרי, והחסידים הצליחו לארגן ויזה עבור הרב שיינין, אך הוא לא הספיק להשתמש בה. ב[[ח' בתמוז]] [[תש"א]] פלשו הנאצים לעיירה והחלו לענות את תושביה היהודיים ובראשם את רבה העיירה הרב שיינין, כשהם מכים על ראשו באבנים כבדות ופוצעים את ראשו, ורק בנס הצליח לשרוד את העינויים ונותר בחיים.