31,664
עריכות
יחזקאל פייגין: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "המשטרה החשאית " ב־"המשטרה החשאית ") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
== עבודתו בישיבת תומכי תמימים== | == עבודתו בישיבת תומכי תמימים== | ||
בשנת ([[ה'תרפ"ב]]) (1922) נוסדה בעיר הומל סניף של ישיבת תומכי תמימים, ופייגין נקרא לעמוד בראשה. שם שהה עד לקיץ אותה השנה, עד שנקרא לעמוד בראשות סניף הישיבה ב[[פולטבה]], מחמת התדלדלות כמות התלמידים והחסרון ב[[ר"מ]] ומנהל, עם בואו לשם פעל רבות להצלחת ושגשוג הישיבה. בפולטבה שהה עד לחורף | בשנת ([[ה'תרפ"ב]]) (1922) נוסדה בעיר הומל סניף של ישיבת תומכי תמימים, ופייגין נקרא לעמוד בראשה. שם שהה עד לקיץ אותה השנה, עד שנקרא לעמוד בראשות סניף הישיבה ב[[פולטבה]], מחמת התדלדלות כמות התלמידים והחסרון ב[[ר"מ]] ומנהל, עם בואו לשם פעל רבות להצלחת ושגשוג הישיבה. בפולטבה שהה עד לחורף 1923 ([[ה'תרפ"ג]]) שעה שה[[נ.ק. ו. ד.]] ([[המשטרה החשאית]] של [[ברית המועצות]]) עלתה על עקבותיהם, אז עבר פייגין עם הישיבה לעיר נעוועל, שם שהו כתקופה קצרה עד לעבירתם - על פי הוראת ה[[אדמו"ר]] [[הריי"צ]] - לעיר [[חרקוב]], שם התקיימה הישיבה לחצי שנה עד לעבירתה בחזרה לעיר [[רוסטוב]]. בשנת [[תרפ"ד]] (1924) חזרה הישיבה ל[[חרקוב]], שם שהתה עד חורף [[תרפ"ז]] (1927). | ||
בנוסף לעבודתו כ[[ר"מ]], [[ראש ישיבה]] ו[[משפיע]], כיהן הרי"פ כמנהל רשת ישיבות תומכי תמימים בכל רחבי [[ברית המועצות]]. ובמשך כל תקופה זה היה נוסע מישיבה לישיבה על מנת לראות את התקדמות התלמידים בלימוד וכן את מצבה הכלכלי של הישיבה. היה בקשרי ידידות עם הרב [[לוי יצחק שניאורסון]] רבה של העיר [[דניפרופטרובסק]], אביו של [[הרבי מליובאוויטש]]. | בנוסף לעבודתו כ[[ר"מ]], [[ראש ישיבה]] ו[[משפיע]], כיהן הרי"פ כמנהל רשת ישיבות תומכי תמימים בכל רחבי [[ברית המועצות]]. ובמשך כל תקופה זה היה נוסע מישיבה לישיבה על מנת לראות את התקדמות התלמידים בלימוד וכן את מצבה הכלכלי של הישיבה. היה בקשרי ידידות עם הרב [[לוי יצחק שניאורסון]] רבה של העיר [[דניפרופטרובסק]], אביו של [[הרבי מליובאוויטש]]. | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
נסיונות השתדלות רבות נעשו על ידי כל הנוגעים בדבר ואף על ידי [[הריי"צ]] עצמו על מנת להשיג התרי יציאה עבור הרי"פ ומשפחתו אך עלו בתוהו. | נסיונות השתדלות רבות נעשו על ידי כל הנוגעים בדבר ואף על ידי [[הריי"צ]] עצמו על מנת להשיג התרי יציאה עבור הרי"פ ומשפחתו אך עלו בתוהו. | ||
ב[[י' בכסלו]] [[תש"ב]] ( | ב[[י' בכסלו]] [[תש"ב]] (1942) עשו הנאצים [[אקציה]] והובילו את רוב היהודים ל[[בית הכנסת]] בריגא ולאחמ"כ העלו את [[בית הכנסת]] באש עם כל הנמצאים בתוכו. בקבוצה זו נרצחו גם החסידים: הרב [[אליהו חיים אלטהויז]], הרב [[יצחק מתמיד|יצחק גורביץ' (איצ'ה דער מתמיד)]], הרב יהודה הבר, הרב [[רפאל כהן]] וה[[שו"ב]] והרב [[מרדכי חפץ]], כשספרי תורה בידיהם, ב"רייסע מניין". גם רעייתו וארבעת ילדיו נספו בריגא,. על תיאור רגע פטירתם מסופר, שהנאצים העמידו יהודים רבים על מנת שיחזו במראה שריפת [[בית הכנסת]] עם היהודים הנמצאים בתוכו. ובתוך [[בית הכנסת]] נאספו כל גדולי החסידים, והחסיד הרב יצחק גורביץ', הוציא את ה[[ספר תורה]] מ[[ארון הקודש]] ואמר: {{ציטוטון|אנו זוכים לקיים מצות [[מסירות נפש]] על קידוש השם ועלינו להיות בשמחה}} ופרץ בריקוד עם הרי"פ, ובתוך כך הבעירו הנאצים את [[בית הכנסת]] ויצאה נשמתם של כל השוהים בתוכו. | ||
בשנת [[תש"ה]] (1945) כשהגיע מכתב עם תיאור פטירתם לרבם [[הריי"צ]] התעלף הרבי מרוב צערו ובתקופה זו הורע מאוד מצבו הבריאותי. | בשנת [[תש"ה]] (1945) כשהגיע מכתב עם תיאור פטירתם לרבם [[הריי"צ]] התעלף הרבי מרוב צערו ובתקופה זו הורע מאוד מצבו הבריאותי. | ||