1,055
עריכות
מ (החלפת טקסט – " תש"י " ב־" תש"י ") |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ענווה''' היא מידה טובה, שהאדם אינו מחזיק את עצמו ל[[יש]] כלל, אלא מחזיק את עצמו בביטול הישות ואינו מחזיק מעצמו, ובמידה טובה זו נשתבח [[משה רבינו]] עליו השלום, והאיש משה עניו מאוד מכל | '''ענווה''' היא מידה טובה, שהאדם אינו מחזיק את עצמו ל[[יש]] כלל, אלא מחזיק את עצמו בביטול הישות ואינו מחזיק מעצמו, ובמידה טובה זו נשתבח [[משה רבינו]] עליו השלום, ככתוב: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה{{הערה|במדבר יב, ג}}". | ||
העניו יודע | העניו יודע מעלות עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובות ביותר, אך להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת שכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מ[[אבות|אבותינו]], ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר שהיה מגלה את הכוחות יותר.{{הערת שוליים|סד"ה וירא העם - קונטרס חג השבועות שנה זו (ספר המאמרים [[תש"י]] ע' 236).}}. | ||
== ענווה בתורת החסידות == | == ענווה בתורת החסידות == | ||