אליהו חיים רויטבלט: הבדלים בין גרסאות בדף

בתקופה זו נכנס בעסקנות הכלל, ועסק במשך מספר שנים מתוך מסירת נפש ממש באגודת [[תפארת בחורים]] בעיר לנינגרד, ובדאגה לישיבות המחתרתיות בערים נוספות ברוסיה. הי' מתפלל באריכות ומתוועד עם התמימים ואנ"ש, הקפדתו במצוות היית לשם דבר. הדבר שאפיין אותו יותר מכל היתה אמונתו הפשוטה ובטחון בה' ותמימות הרבה שניחן בה, וכאשר רצו לגייס אותו לצבא, התייצב בלשכת הגיוס המקומית. בחורים חסידים אחרים בגילו נהגו להשתמט מעבודת הצבא על ידי ששיטו בבדיקות הרופאים בדרכים שונות, אך הוא עמד בחדר לשכת הגיוס ואמר [[תהילים]] באמונה תמימה, ואכן קיבל פטור מיידי כבר בבדיקה הראשונה שנעשתה על ידי הרופאים.

בתחילת שנת תש"ב, הרוסים היו עסוקים במלחמת העולם השניה, ובערים מסוימות העלימו את עיניהם מפעילות הישיבות המחתרתיות. חסידים רבים התרכזו ב[[סמרקנד]], והקימו שם ישיבות מחתרתיות. בתחילה התאספו בחורים רבים ללמוד אצל הרב רויטבלאט, אך בעקבות מחסור חמור באוכל, הרעב הכריע את הבחורים, והם לא יכלו להמשיך לשבת וללמוד, כשחלקם נפל למשכב, חלקה חלה במחלות חמורות, וחלקם אף מתו ברעב. הישיבה כמעט נסגרה, אך לאחר כמה חודשים ר' [[מענדל פוטערפאס]] לקח על עצמו לדאוג להחזקת הישיבה, והישיבה החלה להתארגן מחדש.