רבה בר נחמני: הבדלים בין גרסאות בדף

מובא בגמרא{{הערת שוליים|1=[[מסכת ברכות|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא תפילין קא מנחנא. [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי זו היא הבחינה של [[אברהם]] [[אהבה|אוהבי]], בחינת אהבה העליונה בבחינת [[דביקות]] האמיתי, שמזה דוקא היא ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], דענין השחוק הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפלה]] או ב[מצות תפילין] (וב[[רש"י]] שם פי' באו"א), עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, והוא רק פתיחת הלב ביותר, וכמוו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והוא ענין שמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש כו', וזה דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}}.