פרשת נצבים-וילך: הבדלים בין גרסאות בדף

*'''ראשון''' - בהמשך ל[[פרשת כי תבוא]]; [[משה רבינו]] אומר ש[[בני ישראל]] נכנסים לברית עם [[הקב"ה]], אך לא רק אלו עימם משה מדבר, אלא כל [[יהודי]] בכל הדורות. משה מזהיר את העם שלא לעבוד אלילים, ולא לשוב על המעשים אותם עשו בהיותם ב[[מצרים]], כיון שהקב"ה יעניש אותם על כך. משה גם מתנבא על כך שבני ישראל יגלו מארץ ישראל בעקבות החטאים.

*'''שני''' - התורה מבטיחה כי לאחר שחווינו את הברכות ואת הקללות ומצאנו את עצמנו ב[[גלות]] בין העמים, אנו נשוב לה' והוא מצידו יאסוף אותנו ויחזיר אותנו ל[[ארץ ישראל]]. בסיום נכתב כי הקב"ה הסיר את ערלת לבבנו, כדי שנוכל לעבדו בלב שלם.

*'''שלישי''' - המשך תיאור ה[[גאולה]] כאשר הקב"ה ישיב אותנו אליו. התורה מבטיחה כי ברכה במעשי ידינו, ברכה בפירות הארץ ועוד. זהו תיאור של [[ימות המשיח]] שיגיעו במהרה. משה ממשיך בכך שהתורה הינה קלה להשגה, ו"לא מעבר לים" ו"לא בשמים היא", אלא "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". פסוק זה הינו הבסיס ל[[ספר התניא]] שכתב [[אדמו"ר הזקן]], מייסד [[חסידות חב"ד]].

*'''רביעי''' - משה אומר לעם ישראל כי הם קיבלו [[בחירה חופשית]] בין ה[[טוב]] וה[[רע]], שהם גם ה[[חיים]] וה[[מוות]], והוא מעודד אותם לבחור בחיים, על ידי שישמרו את מצוות ה'. לאחר מכן משה פונה אל בני ישראל ואומר כי הוא כבר בן מאה ועשרים שנה, ואינו יכול להעביר אותם את הירדן, ולכן [[יהושע]] יוביל אותם, והקב"ה יילך עימם להלחם באויביהם, כפי שנלחם בסיחון מלך עוג, והוריש את ארצם.

*'''שישי''' - אנו חוזרים קצת לסיפור של בני ישראל במדבר, בשונה מכל מה שקראנו מתחילת ספר דברים שאלו היו דבריו של משה רבינו אל העם. כעת, הקב"ה אומר למשה שמגיע יומו להסתלק מן העולם, ועליו להגיע עם יהושע למשכן. כשהם נכנסים נגלה כבוד ה' והוא אומר למשה שלאחר שיסתלק, בני ישראל יעזבו את ה' ויעבדו את האלילים, ולכן ה' מצווה את משה לכתוב את השירה (שנקרא בפרשה הבאה) כעדות לסיבה בגללה יגיעו הצרות.