אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד: הבדלים בין גרסאות בדף

יתר על כן גם בחיצוניות התורה היא בבחינת אין-סוף. וההסבר לזה, משום שגם ספירת החכמה שבאצילות - גם בחיצוניותה - אינה מוגבלת, ואינה דומה לחכמה שב[[נבראים]]. וכמו שכתוב בזוהר: {{ציטוטון|דאיהו חכים - ולא בחכמה ידיעה, אלא הוא וחכמתו אחד}}, שהקדוש ברוך הוא חכם כביכול, על ידי שמתלבש בספירת החכמה של מעלה, אבל לא באופן ההתלבשות בחכמה המוכרת לנו - הנבראים, שבעוד שאצלנו החכמה אינה האדם עצמו, אלא רק מורכבת ונוספת בו, שהרי גם בטרם למד והחכים, היה האדם קיים. מה שאין כן אצל הקדוש ברוך הוא - הוא וחכמתו אחד, כי אינו מורכב חלילה וחס מחלקים, כי הרכבה מחלקים הוא דבר המאפין מוגבלות, ולכן, חכמת ה' - משמעותה - שהקדוש ברוך הוא האין-סוף הגביל עצמו והתגלה בהגבלות החכמה באופן של התאחדות, ובו-זמנית - כמו שהיה כך נשאר - בלי גבול בתכלית, גם בהיותו מלובש ומאוחד בגבולות החכמה. וכמו שביאר הרמב"ם: "שהוא היודע והוא המדע והוא הידוע".

ובזה שונה ספירת החכמה מכל שאר הספירות, שמלבד היותה הראשונה לכל הספירות, היא גם נעלית מהם באין ערוך, משום שעומדת בשיא הביטול, ונקראת,חכמה' - אותיות, כח-מה', במשמעות כח הביטול.