שינויים

מסופר, כי פעם עמד ה[[מהרי"ן]] בחדר שלפני חדר ה[[יחידות]] של הרבי [[הצמח צדק]] והיה מונח שם הספר חובת הלבבות, ועיין ב"שער הכניעה" ונעשו הדפים לחים מהדמעות של בכיה שלו. כאשר הוא התחיל [[תפילה|להתפלל]] געה ב[[בכיה]]. אמרו ה[[חסידים]] זה לזה: יודע הוא למה הוא בוכה, אבל אנו מה לנו לבכות. למחרת הנה בתחילה התאפקו שלא לבכות, אבל כעבור זמן מה לא יכלו להתאפק והתחילו לבכות. ויחליטו שאם אחד יתחיל לבכות, יתנו לו צביטה. למחרתו התחיל אחד לבכות, והתחילו לצבוט אותו, ומחמת הצביטות הגביר קולו בבכיה, והתחילו אחד אחד לבכות עד שבכו כולם. ואמרו אם כן אין שום עצה{{הערת שוליים|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15797&hilite=25056a48-1a55-486a-891f-a89597f838e1&st=%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA+%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%91%D7%95%D7%AA&pgnum=15 אוצר ספורי חב"ד חל' י"ח עמ' 6] מפי המשפיע ה[[משפיע]] רבי [[שמואל גרונם]] בספר [[רשימות דברים]] עמ' קנב קנג.}}.