14,699
עריכות
מ (החלפת טקסט – "התוועדות " ב־"התוועדות ") |
מ (החלפת טקסט – "תפילת שחרית " ב־"תפילת שחרית ") |
||
שורה 94: | שורה 94: | ||
רב הקריה, הרב עקיבא הכרמי, שאמנם אינו נגד חסידות חב"ד ואף למד בספר ה[[תניא]] ונוהג ככלל באהבת ישראל, אך הוא מתנגד בחריפות רבה לחלק הרואה ברבי משיח ודאי ועדיין חי, והוציא מכתבי גינוי חריפים, שבהם כינה את הקהילה החב"דית בקריית שמואל, השייכת לקהילות החב"ד הרואות ברבי משיח ודאי, בשלל תוארים שליליים ביותר. המלחמה הפנימית גלשה אף לתקשורת, וקהילת חב"ד בקריות (ולמעשה, קהילות חב"ד בכל רחבי תבל השייכות לחסידים המאמינים ויודעים שהרבי חי וקיים) הוכפשה. | רב הקריה, הרב עקיבא הכרמי, שאמנם אינו נגד חסידות חב"ד ואף למד בספר ה[[תניא]] ונוהג ככלל באהבת ישראל, אך הוא מתנגד בחריפות רבה לחלק הרואה ברבי משיח ודאי ועדיין חי, והוציא מכתבי גינוי חריפים, שבהם כינה את הקהילה החב"דית בקריית שמואל, השייכת לקהילות החב"ד הרואות ברבי משיח ודאי, בשלל תוארים שליליים ביותר. המלחמה הפנימית גלשה אף לתקשורת, וקהילת חב"ד בקריות (ולמעשה, קהילות חב"ד בכל רחבי תבל השייכות לחסידים המאמינים ויודעים שהרבי חי וקיים) הוכפשה. | ||
החיכוכים לא התבטאו במהלומות מילוליות בלבד, אלא גם נגררו לתגרות ידיים אלימות. חסידי חב"ד שנקלעו להתפלל תפילת שחרית בבית הכנסת המרכזי בקריה, הוכו נמרצות בעוון השתייכותם לחסידי חב"ד המתייחסים לרבי כעדיין בחיים וכמשיח.{{הערה|כתגובה הולמת, הודפס מכתב מחאה בגינוי האלימות, עליו חתמו כל ראשי הקהילה, תוך בקשה נפשית לחדול מדרך האלימות ושנאת החינם, ולהרבות באהבת ישראל, כהכנה לגאולה.}}. | החיכוכים לא התבטאו במהלומות מילוליות בלבד, אלא גם נגררו לתגרות ידיים אלימות. חסידי חב"ד שנקלעו להתפלל [[תפילת שחרית]] בבית הכנסת המרכזי בקריה, הוכו נמרצות בעוון השתייכותם לחסידי חב"ד המתייחסים לרבי כעדיין בחיים וכמשיח.{{הערה|כתגובה הולמת, הודפס מכתב מחאה בגינוי האלימות, עליו חתמו כל ראשי הקהילה, תוך בקשה נפשית לחדול מדרך האלימות ושנאת החינם, ולהרבות באהבת ישראל, כהכנה לגאולה.}}. | ||
לעומת המועדות החריפות בגנות הקהילה שהופצו בהוראתו ובעידודו של הרב הכרמי, נהגו אנשי הקהילה בדרך של שלום ופיוס על-פי הוראתו של הרב פיזם, והפיצו כרוזים הקוראים לאחדות המחנות, והתנהגות באופן של אהבת ישראל. | לעומת המועדות החריפות בגנות הקהילה שהופצו בהוראתו ובעידודו של הרב הכרמי, נהגו אנשי הקהילה בדרך של שלום ופיוס על-פי הוראתו של הרב פיזם, והפיצו כרוזים הקוראים לאחדות המחנות, והתנהגות באופן של אהבת ישראל. |
עריכות