יציאת רוסיה תש"ו: הבדלים בין גרסאות בדף

רכבת המשא הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש [[סיון]] [[תש"ו]], ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים אלול ותשרי נסעו קבוצות מעטות וקטנות, והמשטרה החשאית אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש [[חשון]] [[תש"ז]] חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה רכבת משא נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש רכבות נוספות.

בראשית ההתארגנות, שלח הרב [[בנימין גורודצקי]] מברק לחותנו הרב [[שמואל לויטין]], בו ביקש לדעת את דעתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה.

בעקבות הוראתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] להתמקם באזורים שהינם תחת שליטת ממשלת ארה"ב, עשו חסידים רבים את דרכם לעבר מחנה הפליטים ב[[פאקינג]], שהיה באותה שעה בשליטת הצבא האמריקאי, והמתינו שם עד לקבלת האישורים. בזמן ההמתנה לאישורים, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של [[אדמו"ר הריי"צ]] הרב [[שמריהו גוראריה]], שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] שהיה איש הקשר של [[אדמו"ר הריי"צ]] במקום והעביר את הוראותיו לכל אחד מהחסידים להיכן להמשיך את דרכו.

קבוצות קטנות יותר התרכזו במחנות הפליטים 'עבענזע' 'זלאצבורג' 'וגשייד' 'שטייער' ו'האליין' שבאוסטריה, בפריז שבצרפת, ובאנטווערפן שבבלגיה.