שינויים

במשך עשרים שנה משנת [[תקל"ה]] (1775) כתב [[אדמו"ר הזקן ]] את הספר בו הוא פורש את משנתו, משנת חסידות חב"ד. כמו כן כתב בו עצות ותשובות רבות על שאלות בענייני עבודת ה' ששאלוהו חסידיו ב[[יחידות]]. בשנת [[תקנ"ה]] (1795) סיים את כתיבתו, ואישר להעתיקו. הספר הופץ בקרב החסידים שקיבלוהו בשמחה.

מתנגדי החסידות חששו מהשפעת הספר, ועל כן הטילו בו זיופים מכוונים על מנת להציגו כספר "כפרני". עם זיופים כאלה הציגוהו בפני הגאון מוילנה, ומשום כך הורה לשרפו. כשנודע לאדמול[[אדמו"ר הזקן ]] על כך, הורה להדפיסו ובכך למנוע את המשך זיופו.

בשנת [[תקנ"ז]] (1797) שלח [[אדמו"ר הזקן ]] את הספר לבית הדפוס בסלאוויטא, כשהוא מבקש מחבריו, תלמידי [[המגיד ממזריטש]], ר' [[משולם זוסיא מאניפולי]] ור' [[יהודה לייב הכהן]] לצרף את הסכמתם. הללו התפעלו מאד מהספר וצרפו את הסכמותיהם החמות. העותקים הראשונים הגיעו לידי [[אדמו"ר הזקן ]] ב-כ' כסלו [[תקנ"ז]].

[[רבי]] שניאור זלמן בורוכוביץ{{הערת שוליים|נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'}} מ[[ליאדי]] - ה[[אדמו"ר]] הזקן (במקור ב[[אידיש]]: '''דער אלטער רבי'''). מכונה גם הרב{{הערת שוליים|בעקבות אמירתו של [[המגיד ממזריטש]] לתלמידיו על [[אדמו"ר הזקן ]] "הגאון הליטאי"}} או בעל ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]]{{הערת שוליים|כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]]. [[הרבי]] מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק ב[[פנימיות התורה]], ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק ב[[נגלה דתורה]]. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי [[שולחן ערוך הרב]].}}) הוא מייסד שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון משבעת [[אדמו"רי חב"ד]]. מחבר הספרים; תניא ו[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]]. נולד ביום [[ח"י אלול קה"ת]] ב[[עיירה]] [[ליאזני]] שב[[פלך מוהילוב]] ב[[בלארוס]], לר' [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך]] (מצאצאי [[המהר"ל מפראג]]{{הערה|ראה שלשלת היחס בספר [[יום יום]]}}) ולמרת [[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|רבקה]]. מקום מושבו היה תחילה בעיר [[ליאזנא]] ולאחר מכן בעיר [[ליאדי]]. [[הסתלקות|הסתלק]] ב[[מוצאי שבת]] פרשת שמות [[כ"ד טבת תקע"ג]] ומנוחתו כבוד בעיר [[האדיטש]].