14,699
עריכות
מקווה חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "אדמו"ר הרש"ב " ב־"אדמו"ר הרש"ב "
מ (החלפת טקסט – "אדמו"ר הזקן " ב־"אדמו"ר הזקן ") |
מ (החלפת טקסט – "אדמו"ר הרש"ב " ב־"אדמו"ר הרש"ב ") |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
במשך זמן מגורי [[רבותינו נשיאנו]], בעיירה [[ליובאוויטש]] בנו מקוה עם חיבור למי התהום, וכפי התקנה של אדמו"ר הזקן. | במשך זמן מגורי [[רבותינו נשיאנו]], בעיירה [[ליובאוויטש]] בנו מקוה עם חיבור למי התהום, וכפי התקנה של אדמו"ר הזקן. | ||
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עבר אדמו"ר הרש"ב, לגור בעיר [[רוסטוב]], שם לא היה אפשרות לגור בסמיכות לנהר, ולהגיע למי התהום, אי לכך התחיל הדיון על בנית מקוה, (מקוה עם בסיס של מים שאובים הוכשר לראשונה על ידי החתם סופר, אך אדמו"ר הרש"ב שלל מאד הקמת מקוה באופן כמו שבנה החתם סופר). | בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עבר אדמו"ר הרש"ב, לגור בעיר [[רוסטוב]], שם לא היה אפשרות לגור בסמיכות לנהר, ולהגיע למי התהום, אי לכך התחיל הדיון על בנית מקוה, (מקוה עם בסיס של מים שאובים הוכשר לראשונה על ידי החתם סופר, אך [[אדמו"ר הרש"ב]] שלל מאד הקמת מקוה באופן כמו שבנה החתם סופר). | ||
אדמו"ר הרש"ב התייעץ עם מספר רבנים שהיו בקיאים בענין, והורה לרב [[יעקב לנדא]] לפקח על בנין המקוה. בנין המקוה נעשתה תוך זמן קצר. | [[אדמו"ר הרש"ב]] התייעץ עם מספר רבנים שהיו בקיאים בענין, והורה לרב [[יעקב לנדא]] לפקח על בנין המקוה. בנין המקוה נעשתה תוך זמן קצר. | ||
לאחר עזיבת [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסטוב ננטש המקוה, לאחר נפילת הקומניסטים, חזרו לשם חסידי חב"ד וגילו את המקוה, עדין עומד על תילו. | לאחר עזיבת [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסטוב ננטש המקוה, לאחר נפילת הקומניסטים, חזרו לשם חסידי חב"ד וגילו את המקוה, עדין עומד על תילו. | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
הדרך לבניית מקווה כזו, כיום, היא כך: חופרים בור אחד עמוק, אותו חוצים לשניים על ידי מפריד ממלט באמצע גובהו לרוחב. כך נוצרים שני בורות - בור עליון ובור תחתון. המפריד מהווה רצפה לעליון ותקרה לתחתון. הבור העליון הוא מקווה הטבילה והבור התחתון הוא אוצר מי הגשמים. חשוב להקפיד לצקת את המקווה העליון והתחתון יחד, מפני שאם יוצקים אותם בנפרד עלולים לזחול המים במקום חיבורם, ואז יש חשש ל"מים זוחלין" הפוסלים את המקווה. | הדרך לבניית מקווה כזו, כיום, היא כך: חופרים בור אחד עמוק, אותו חוצים לשניים על ידי מפריד ממלט באמצע גובהו לרוחב. כך נוצרים שני בורות - בור עליון ובור תחתון. המפריד מהווה רצפה לעליון ותקרה לתחתון. הבור העליון הוא מקווה הטבילה והבור התחתון הוא אוצר מי הגשמים. חשוב להקפיד לצקת את המקווה העליון והתחתון יחד, מפני שאם יוצקים אותם בנפרד עלולים לזחול המים במקום חיבורם, ואז יש חשש ל"מים זוחלין" הפוסלים את המקווה. | ||
במפריד המלט יש פתח, בגודל המאפשר מעבר של אדם, על מנת לטפל בבור מי הגשמים. על הפתח יש מכסה שיש. בשעת המילוי מסירים את המכסה. אדמו"ר הרש"ב הורה שבנוסף ימתינו עד שיעלו המים על גדות הרצפה. דעת הרב לנדא הייתה אחרת בנושא{{הערה|בלשונו: על זה דנתי אז בפני כ"ק, ובזכרוני נשאר שכ"ק הסכים לדברי אבל כפי הרשום אצלי שבכל זאת למעשה נשאר כמו קודם שהיו ממלאים עד שמי הגשמים יהיו עולים על הרצפה.}}. באמצע המכסה הזה, היה נקב ההשקה. | במפריד המלט יש פתח, בגודל המאפשר מעבר של אדם, על מנת לטפל בבור מי הגשמים. על הפתח יש מכסה שיש. בשעת המילוי מסירים את המכסה. [[אדמו"ר הרש"ב]] הורה שבנוסף ימתינו עד שיעלו המים על גדות הרצפה. דעת הרב לנדא הייתה אחרת בנושא{{הערה|בלשונו: על זה דנתי אז בפני כ"ק, ובזכרוני נשאר שכ"ק הסכים לדברי אבל כפי הרשום אצלי שבכל זאת למעשה נשאר כמו קודם שהיו ממלאים עד שמי הגשמים יהיו עולים על הרצפה.}}. באמצע המכסה הזה, היה נקב ההשקה. | ||
מלבד פתח זה, יש שני פתחים נוספים, בגודל טפח מרובע כל אחד, (בערך ברוחב 10 ס"מ, בשונה מנקב ההשקה שהוא עגול וקוטרו כ-6 ס"מ כאמור) המרוחקים זה מזה, כדי שאם יתכסה אחד בשוגג על ידי הטובלת, יישאר השני פתוח. מי הגשמים יורדים דרך צינור מיוחד שאין לו גדר כלי ואינו עשוי מחומר המקבל טומאה, אל תוך מקווה הטבילה היבש ומשם למטה, אל האוצר. לאחר מילוי האוצר, ממלאים את מקווה הטבילה במי ברז שאובים, מתוך צינור המכוון כך, שהמים זורמים היישר אל מקום הפתח. המים השאובים מתחברים מיידית אל מי הגשמים שבאוצר התחתון ומתכשרים על ידי מגעם (השקה). | מלבד פתח זה, יש שני פתחים נוספים, בגודל טפח מרובע כל אחד, (בערך ברוחב 10 ס"מ, בשונה מנקב ההשקה שהוא עגול וקוטרו כ-6 ס"מ כאמור) המרוחקים זה מזה, כדי שאם יתכסה אחד בשוגג על ידי הטובלת, יישאר השני פתוח. מי הגשמים יורדים דרך צינור מיוחד שאין לו גדר כלי ואינו עשוי מחומר המקבל טומאה, אל תוך מקווה הטבילה היבש ומשם למטה, אל האוצר. לאחר מילוי האוצר, ממלאים את מקווה הטבילה במי ברז שאובים, מתוך צינור המכוון כך, שהמים זורמים היישר אל מקום הפתח. המים השאובים מתחברים מיידית אל מי הגשמים שבאוצר התחתון ומתכשרים על ידי מגעם (השקה). | ||
לפי דברי הרב יעקב לנדא, הסיבה | לפי דברי הרב יעקב לנדא, הסיבה ש[[אדמו"ר הרש"ב]] הכריע לעשות מקווה מסוג זה, הוא משום שבמקוה זה המים בבור העליון אינם מתערבים במהירות במי הבור התחתון, כיון שמשקלם הסגולי נמוך ממי הבור התחתון בשל חומם הגבוה יחסית למי הבור התחתון{{הערה|ובא גם בסוף שולחן ערוך הרב על חלק יורה דעה.}}, ובכך יוצאים ידי שיטות הסוברות כי יש צורך ברוב מי גשמים, דבר שאינו אפשרי לאורך זמן בבור עם השקה מן הצד, וישנם המפקפקים במידת התועלת המעשית שדבר. | ||
===הוראות נוספות=== | ===הוראות נוספות=== | ||
אדמו"ר הרש"ב, הורה גם מספר הוראות נוספות אודות לכשרות המקווה, שאינן קשורות ישירות לדין בור על גבי בור: | אדמו"ר הרש"ב, הורה גם מספר הוראות נוספות אודות לכשרות המקווה, שאינן קשורות ישירות לדין בור על גבי בור: | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
#שבגג שעליו עוברים מי הגשמים לא יהיו דברים המעכבים את המים (שהוא חשש כלי ומים שאובים). | #שבגג שעליו עוברים מי הגשמים לא יהיו דברים המעכבים את המים (שהוא חשש כלי ומים שאובים). | ||
#שיהיה תמיד עוד מחסן מי גשמים מוכן להחלפת המים, וגם בו הבור יהיה במרחק ולא בתוכו כנ"ל. | #שיהיה תמיד עוד מחסן מי גשמים מוכן להחלפת המים, וגם בו הבור יהיה במרחק ולא בתוכו כנ"ל. | ||
#מדת האמה למקווה, היה חושב אדמו"ר הרש"ב למדה של 6.23 סנטימטר. שעור מקווה לפי זהוא הוא כ726 ליטר. | #מדת האמה למקווה, היה חושב [[אדמו"ר הרש"ב]] למדה של 6.23 סנטימטר. שעור מקווה לפי זהוא הוא כ726 ליטר. | ||
== מעלות המקווה שעל ידי השקה וזריעה == | == מעלות המקווה שעל ידי השקה וזריעה == | ||