31,664
עריכות
חסידות זוויהל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←רבי גדליה משה מזוויהל
מ (החלפת טקסט – "</REF>" ב־"}}") |
|||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
בהגיעו לפרקו הציעו לו את בתו של רבי דוד שלמה, בן האדמו"ר רבי דוד נפתלי, נכדו של רבי משה מקוברין. לאחר חתונתו ישב בבית חמיו ולמד [[תורה]] בשקידה, עד שבאו אליו פרנסי העיר זוויהל והציעו לו את כסא הרבנות של העיר זוויהל, כממשיך מקומו של אביו. היה לו גם כתב סמיכה מ[[רבי חיים מבריסק]], מגדולי הדור. | בהגיעו לפרקו הציעו לו את בתו של רבי דוד שלמה, בן האדמו"ר רבי דוד נפתלי, נכדו של רבי משה מקוברין. לאחר חתונתו ישב בבית חמיו ולמד [[תורה]] בשקידה, עד שבאו אליו פרנסי העיר זוויהל והציעו לו את כסא הרבנות של העיר זוויהל, כממשיך מקומו של אביו. היה לו גם כתב סמיכה מ[[רבי חיים מבריסק]], מגדולי הדור. | ||
כעשרים שנה שימש בתפקיד [[רב]] העיר, כשיראתו קודמת להוראתו, מחמיר על עצמו ומשתדל להקל על אחרים כפי הניתן. בעיצומו של עבודת הקודש קפצה עליו רוגזם של השלטון הסובייטי, והעלילו עליו כי הינו מורד במלכות. בחסדי שמים ניצל מגזר דין המוות שריחף מעל ראשו, והוא הומתק בשבע שנות עבודת פרך בסיביר. הוא קיבל את גזר הדין באהבה, ולא התרגש כלל מבית הדין הסובייטי, ואף הטיח בפניהם גלויות כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה | כעשרים שנה שימש בתפקיד [[רב]] העיר, כשיראתו קודמת להוראתו, מחמיר על עצמו ומשתדל להקל על אחרים כפי הניתן. בעיצומו של עבודת הקודש קפצה עליו רוגזם של השלטון הסובייטי, והעלילו עליו כי הינו מורד במלכות. בחסדי שמים ניצל מגזר דין המוות שריחף מעל ראשו, והוא הומתק בשבע שנות עבודת פרך בסיביר. הוא קיבל את גזר הדין באהבה, ולא התרגש כלל מבית הדין הסובייטי, ואף הטיח בפניהם גלויות כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה ופסק דינם אינו לא מעלה ולא מוריד. | ||
בתום שבע שנות הגלות קיבל את הרבנות בעיירה הסמוכה למוסקבה. בשנת [[תרצ"ז]] הצליח להמלט ממוסקבה ועלה לארץ הקודש, בהתיישבו בירושלים. כאן התחבא בין הכלים והתפרנס בצמצום כשהוא חי חיי עוני. בשנת [[תש"ה]] בפטירת אביו עשה כל מאמצים להמלט מכס האדמורו"ת, אלא שלחצי החסידים גברו עליו, בהיותו דמותו הרוחנית מחד ב[[דבקות]] עצומה בה' והמעורה בעניני ה[[עולם]] מאידך, המתאימה ביותר לכהן כממשיך הדרך. נסתלק בכ"ד [[מרחשוון]] [[תשי"ח]]. | בתום שבע שנות הגלות קיבל את הרבנות בעיירה הסמוכה למוסקבה. בשנת [[תרצ"ז]] הצליח להמלט ממוסקבה ועלה לארץ הקודש, בהתיישבו בירושלים. כאן התחבא בין הכלים והתפרנס בצמצום כשהוא חי חיי עוני. בשנת [[תש"ה]] בפטירת אביו עשה כל מאמצים להמלט מכס האדמורו"ת, אלא שלחצי החסידים גברו עליו, בהיותו דמותו הרוחנית מחד ב[[דבקות]] עצומה בה' והמעורה בעניני ה[[עולם]] מאידך, המתאימה ביותר לכהן כממשיך הדרך. נסתלק בכ"ד [[מרחשוון]] [[תשי"ח]]. | ||