שינויים

התואר '''בעל שמועה''' הינו כינוי לאדם בעל חוש זכרון, שהסתובב הרבה בין זקני החסידים ושמע מהם  סיפורים אודות תולדות החסידות וגדולי החסידים. מידה רבה של חשיבות מיוחסת לבעל שמועה דייקן,  המעביר את הסיפורים בדיוק כפי ששמע מבלי להוסיף תיאורים וכדומה{{הערה|בספר 'באר החסידות'  מגדיר המחבר את המושג: מי שיודע להקשיב, לתפוס את העיקר.}}.

מקור הביטוי שאול מלשון חז"ל: "האומר שמועה בשם אומרה, יראה כאילו בעל השמועה עומד  לנגדו"{{הערה|ירושלמי, שקלים פרק ב' הלכה ה'.}}.

אחד מה'בעלי שמועה' הראשונים בתולדות החסידות היה רבי [[הלל מפאריטש]], שהופקד על ידי רבותינו  נשיאינו להדריך את האברכים, והיה נותן משקל רב לסיפור החסידי בחינוך האברכים. בכל פעם שהיה מגיע  אברך חדש, היה מספר סיפור ונוהג לדרוש מתלמידיו לנסות למצוא בעצמם מה ניתן ללמוד  ממנו{{הערה|רשימת אדמו"ר הריי"צ, "אבות החסידות".}}. בדור האחרון, דרש הרבי במפגיע מבעלי השמועה בוגרי ישיבות תומכי תמימים שיעלו על גבי הכתב את  הסיפורים שזוכרים, ובעקבות הוראתו של הרבי יצאו לאור מספר ספרים בסגנון זה, ובראשם: שמועות

בדור האחרון, דרש הרבי במפגיע מבעלי השמועה בוגרי ישיבות תומכי תמימים שיעלו על גבי הכתב את הסיפורים שזוכרים, ובעקבות הוראתו של הרבי יצאו לאור מספר ספרים בסגנון זה, ובראשם: שמועות וסיפורים (רפאל כהן), ליקוטי סיפורים (פרלוב), רשימות דברים (חיטריק), לשמע אוזן (דוכמאן).

ברשימותיו ובשיחותיו, מתאר אדמו"ר הריי"צ בצבעים חיים כמה מבעלי השמועה בדורות הקודמים,  ומתיאורים אלו משתקפת דמותו של ה'בעל שמועה' החב"די. {{ציטוטון|את החסיד ר' פסח המלמד היה כ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]] קורא ה"בעל שמועה", כי הוא המקבל  השני מהחסיד הישיש רבי שמשון המלמד (ממקושרי [[הבעל שם טוב]])}}{{הערה|ספר השיחות קיץ ה'ש"ת  עמוד 69.}}. {{ציטוטון|ר' שמואל גורביץ (מאזינקער), כ"ק אדמו"ר הרש"ב אמר עליו שהוא איש אמונים ומדייק בלישנא,  ובדבר שהה אצלו ספק לא היה כותבו בספרי זכרונותיו}}{{הערה|מרשימת אדמו"ר הריי"צ, כ' אייר תרנ"ו.  לקוטי דיבורים בלה"ק חלק ד' עמוד 728.}}. על סבתו [[הרבנית רבקה]] רעייתו של [[אדמו"ר המהר"ש]] כותב: {{ציטוטון|הסבתא הרבנית רבקה היתה  בעלת שמועה, וכל סיפור שלה היה מדוייק, מתי וממי שמעה אותו וכן היתה מתארת תיאור כללי מהמספר  וזמן המאורע והסיפור}}{{הערה|ספר המאמרים אדמו"ר הריי"צ התשי"א, עמוד 64.}}. בנוגע לדודו [[הרז"א]], אחיו של [[אדמו"ר הרש"ב]], כותב אדמו"ר הריי"צ: {{ציטוטון|למותר לציין שקל יותר  לשמוע סיפור מאשר לקרוא סיפור, ובפרט לשמוע סיפור מבעל כשרון וחוש בדיבור מהסוג של הדוד רז"א,  שברור מילולו וכל מילה מאירה וכל משפט הוא חלק חי מציור נפלא{{הערה|לקוטי דיבורים (בלה"ק) חלק א'  ליקוט יג עמוד 317.}}. על המלמד שלו בילדותו כותב אדמו"ר הריי"צ: {{ציטוטון|מורי השלישי רבי [[ניסן סקאבלא]] ספרי  הסיפורים שלו שהיו בידיו מאת סבו רבי שמשון מלמד שהיה בעל שמועה, ובנו רבי אברהם מלמד שהיה  כתבא רבה ורשם כל הסיפורים בסגנון מדוייק}}. וכך כתב על בעל שמועה חסידי אחר, [[הרד"ץ חן]] מ[[צ'רניגוב]], מגדולי מקושרי רבותינו נשיאינו:

{{ציטוטון|בבוקר בשעה השמינים בא האורח הנכבדאת החסיד ר' פסח המלמד היה כ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]] קורא ה"בעל שמועה", כי הוא הרב החסיד הנודע ומפורסם בצדקתו וגאון עוזו המקבל השני מהחסיד הישיש רבי שמשון המלמד (ממקושרי [[הבעל שם טוב]])}}{{הערה|ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 69.}}.

בחסידות{{ציטוטון|ר' שמואל גורביץ (מאזינקער), מורנו ורבינו הרב [[הרדכ"ק אדמו"ץ חןר הרש"ב אמר עליו שהוא איש אמונים ומדייק בלישנא, ובדבר שהה אצלו ספק לא היה כותבו בספרי זכרונותיו}}{{הערה|דוד צבי מצמרשימת אדמו"ר הריי"צ, כ' אייר תרנ"ו. לקוטי דיבורים בלה"ק חלק ד'רניגוב]]עמוד 728.}}. הנני נהנה מאוד מביאתו של האורח כי בעל

על סבתו [[הרבנית רבקה]] רעייתו של [[אדמו"ר המהר"ש]] כותב: {{ציטוטון|הסבתא הרבנית רבקה היתה בעלת שמועה הוא . . כל שמועה וסיפור אשר הרה, וכל סיפור שלה היה מדוייק, מתי וממי שמעה אותו וכן היתה מתארת תיאור כללי מהמספר וזמן המאורע והסיפור}}{{הערה|ספר המאמרים אדמו"ר הריי"ח רדצ התשי"ץ מספרא, הנה מלבד זאת כי מדייק הוא בסיפורו שספר עמוד 64.}}.

דבר דבר על אופנובנוגע לדודו [[הרז"א]], הן בגוף השמועה או הסיפוראחיו של [[אדמו"ר הרש"ב]], והן ממי ששמע זאתכותב אדמו"ר הריי"צ: {{ציטוטון|למותר לציין שקל יותר לשמוע סיפור מאשר לקרוא סיפור, או ראה ושמע בעצמוובפרט לשמוע סיפור מבעל כשרון וחוש בדיבור מהסוג של הדוד רז"א, הנה עוד זאת: שברור מילולו וכל מילה מאירה וכל משפט הוא חלק חי מציור נפלא{{הערה|לקוטי דיבורים (בלה"ק) חלק א' ליקוט יג עמוד 317.}}.

אחרי כל על המלמד שלו בילדותו כותב אדמו"ר הריי"צ: {{ציטוטון|מורי השלישי רבי [[ניסן סקאבלא]] ספרי הסיפורים שלו שהיו בידיו מאת סבו רבי שמשון מלמד שהיה בעל שמועה וסיפור, מבאר הוא ומסביר תוכן עניין נושא השמועה, והמוסר-השכל היוצא מהסיפור ובנו רבי אברהם מלמד שהיה כתבא רבה ורשם כל הסיפורים בסגנון מדוייק}}.

וכך כתב על בעל שמועה חסידי אחר, [[הרד"ץ חן]] מ[[צ'רניגוב]], מגדולי מקושרי רבותינו נשיאינו: {{ציטוטון|בבוקר בשעה השמינים בא האורח הנכבד, הוא הרב החסיד הנודע ומפורסם בצדקתו וגאון עוזו בחסידות, מורנו ורבינו הרב [[הרד"ץ חן|דוד צבי מצ'רניגוב]]. הנני נהנה מאוד מביאתו של האורח כי בעל שמועה הוא . . כל שמועה וסיפור אשר הרה"ח רד"ץ מספר, הנה מלבד זאת כי מדייק הוא בסיפורו שספר דבר דבר על אופנו, הן בגוף השמועה או הסיפור, והן ממי ששמע זאת, או ראה ושמע בעצמו, הנה עוד זאת: אחרי כל שמועה וסיפור, מבאר הוא ומסביר תוכן עניין נושא השמועה, והמוסר-השכל היוצא מהסיפור ההוא}}{{הערה|[[התמים (ורשה)|התמים]] חלק ג' עמוד כא.}}.