באתי לגני: הבדלים בין גרסאות בדף

על הפסוק "באתי לגני" דרשו חז"ל שזוהי אמרתו של הקב"ה אודות התגלותו בעולם במתן תורה, שהיא מקומו מהעבר מפני שכבר בתחילת הבריאה 'עיקר שכינה בתחתונים היתה'. אלא שע"י חטאים הסתלקה, ושוב חזרה והתגלתה על ידי שבעה צדיקים עד משה רבינו שהמשיכו אותה מטה מטה, זאת בעיקר על ידי בניין המשכן עליה נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וזהו גם עבודת כל אחד מישראל לעשות בתוכו עצמו ומהעולם 'משכן', כי כוונת הבריאה היא בכדי לעשות להקב"ה [[דירה בתחתונים]], והוא על ידי העבודה של [[אתכפיא]] ו[[אתאפכא]], שעל ידם נמשך אור ה[[סובב כל עלמין]] שהוא מאיר בכולהו עלמין בשווה.

כשם שהיו עבודות במקדש (ומשכן) כך ישנם מעין אלו בנפש האדם בעבודתו, ואחת העבודות היא, שהיו מקריבים שם קרבנות, ועל האדם לדעת שעבודת ההקרבה תלויה בו עצמו ("אדם כי יקריב מכם" - "בכם הדבר תלוי"), שאין שום מניעה ממנו להתקרב אל ה', וההקרבה היא "מין הבהמה" - מ[[נפש הבהמית]] שבו, ובזה ישנם כמה סוגי בני אדם, יש  שנפשם כבקר ("שור נגח בעל מדות גסות") ויש כצאן ("שהיא בהמה דקה.. גם בכלל בהמה"). ההקרבה עצמה היא על ידי "אש" שירד מלמעלה, והוא האש הקיים בטבע ב[[נפש האלוקית]], והתלבשותה בנפש הבהמית מביאה את "אש אהבה" גם אליה, "שמתהפך מבהמיותו ועולה ונכלל ברשפי אש התשוקה שבנפש האלוקית".

תוכן העבודה היא להפך את החושך לאור, ומזה הסיבה היה המשכן עשוי מ"עצי שיטים", שהם מלשון "שטות" והשטות הוא הכינוי ל[[קליפות]] משום שהם מעלימים על אור ה'. ומבאר בעבודה, עפ"י מאמר חז"ל: "אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות", שיהודי העובר עבירה הוא מעשה הנובע מהרוח שטות, המגשמת את האדם עד שאינו מרגיש הפחיתות שבעבירות והעילוי שבמצוות, וכתוצאה מכך עובר בשאט נפש על מצוות ה'. ואילו היה מרגיש שכל עבירה מפרידה מה' לא היה עובר על רצון ה', כשם שבנסיון עבודה זרה היה מוסר נפשו בכדי לא לעבור על רצון ה'.

אולם רוח שטות זו המכסה על ההרגש האלוקי בנפש האדם היא רק על המדות שלו ולא על עצמות הנפש, שלכן בהגיע נסיון השייך לעצם הנפש כמו בענין הכפירה ר"ל, הרי זה נרגש אצלו ודווקא בדברים הפרטיים אפשר שתעלים הנפש הבהמית עד שבא לידי עבירה וירד מדחי אל דחי.

אמנם כשם שישנו השטות בקליפה כך יש שטות בקדושה, שהוא "ביטול הרצון שלמעלה מטעם ודעת", ועל ידה הוא ההתקשרות האמיתית עם אלוקות לפי שאמיתית האלוקות הוא למעלה מגדר השגה ואינו נתפש בהשגה כלל. וכשם שהנביא מכונה "משוגע" שהוא מצד ביטולו הנעלה למעלה מטעם ודעת. ומזה הטעם היה המשכן מעצי שיטים שמהשטות דקליפה נעשה שטות דקדושה ("אתהפכא חשוכא לנהורא") וכן הוא בכל אחד ואחד, שבכמה עניינים בענייני העולם נרגש שהם כחוק שאינם מזיזים אותם ממקומם ("וויילע אזוי טוט וועלט"), שתמורת זה יידע ש"מי הוא היודע עתו וזמנו - ויעמוד על נפשו ויקבע לו עיתים לתורה" ועל ידי זה מאיר ומתגלה אור הסובב כל עלמין.