מעלי קבצים, highauser
5,403
עריכות
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 1: | שורה 1: | ||
אחד מיעודי ה[[גאולה האמיתית והשלימה]] הוא: שה[[תענית|צומות]] הקשורים עם חורבן בית המקדש יתבטלו ויהפכו לימים טובים. | אחד מיעודי ה[[גאולה האמיתית והשלימה]] מנבואותיו של [[זכריה הנביא]] הוא: שה[[תענית|צומות]] הקשורים עם חורבן בית המקדש יתבטלו ויהפכו לימים טובים. ביטול הצומות והפיכתם כוללים שלבים ודרגות רבים, שיחלו מיד בראשית הגאולה עד לשלמות שבזה בתקופה השניה של ימות המשיח. | ||
מעין ביטולם בביאת המשיח קיים כבר בזמן ה[[גלות]]. משום שגם בזמננו תוכנם העיקרי של ימי הצום הוא היותם ימי רצון המתגלה על ידי התענית. האדם בצומו. | |||
==ביטול הצומות לעתיד לבוא== | |||
לעתיד לבוא, כאשר יבנה [[בית המקדש השלישי]], יבטלו ימי הצומות ויהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה.{{הערה|רמב"ם סוף הלכות תעניות, טור ושולחן ערוך סוף הלכות תענית.}}. כנבואתו של הנביא זכריה: {{ציטוט|תוכן=כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים.|מקור=זכריה ח, יט.}}. | |||
לפי כמה ממפרשי המקרא{{הערה|רד"ק.}} נבואה זו כפשוטו נאמרה בקשר לחורבן בית ראשון, ועל ביטול התעניות בימי הבית השני. אולם יש מהמפרשים שמפרשים אותו על הגאולה העתידה וכן פירשו אותו חז"ל{{הערה|תוספתא סוף מסכת תענית.}} והובא להלכה ברמב"ם טור ושולחן ערוך.{{הערה|סוף הלכות תענית.}} | |||
למרות שהנבואה נאמרה בקשר לצומות הקשורים עם חורבן הבית. גם שאר הימים שנמנו ב[[שולחן ערוך]] כימים שנוהגים להתענות בהם יהפכו לימים טובים, כמשמעות לשון הרמב"ם "ולעת"ל הקב"ה עתיד להפכם לששון ולשמחה", בהמשך ל'''כל''' הצומות שדן בהם בהלכותיו.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 24.}}. ובנוסף לימי הצומות, גם ימי [[בין המצרים]] יהפכו לששון ושמחה. ימים אלו יהיו כמו "[[חול המועד]]" בין הימים טובים של [[שבעה עשר בתמוז]] ו[[תשעה באב]]{{הערה|חת"ם סופר - דרשות, דרוש לח' טבת תקפ"ח, בשם "קדמונים". כמו כן אומר החת"ס שהימים שבין [[ה' טבת]] (שלדעה אחת ב[[מסכת ראש השנה|ראש השנה]] יח, ב הוא יום תענית על כך שהגיעה השמועה על החורבן לגולה) ל[[י' בטבת]] יהיו גם הם ימים טובים.}}. | |||
שמחת ימים טובים אלו תהיה גדולה יותר משאר הימים טובים, וגם מחג ה[[פורים]] שלא יבטל לעתיד לבוא{{הערה|דבר מלכות בלק ס"ד.}}. | |||
מדברי הרבי מובן שכאשר יהפכו הצומות לימים טובים, יקריבו בימים אלו [[קרבנות]]{{הערה|דבר מלכות בלק בסופו - {{ציטוטון|. . והן הקרבנות דימי המועדים (כולל גם ימים אלו שיהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) בבית המקדש השלישי . .}}. ולהעיר מדבר מלכות דברים בסופו - {{ציטוטון|יותר מהשמחה ד"מועדים לשמחה" בשלש רגלים (אע"פ שאז מקריבים שלמי שמחה מן התורה)}}.}}. | |||
לא רק ארבעת הצומות הקשורים לחורבן יהפכו לימים טובים - אלא | |||
בנוגע ל[[תענית אסתר]] - שאמנם אינה מארבעת הצומות המוזכרים בנביא, כיון שאינה חלק מאירועי החורבן, ולכן גם בנין בית המקדש אינו קשור לביטולה{{הערה|שענין זה מורה, בפנימיות, על כך שמעלת יום זה כיום רצון לה' היא נעלית אפילו מענין הגאולה (שיחת תענית אסתר [[תשמ"ו]] - התוועדויות חלק ב' ע' 696)}} - מופיע ב[[שיחה|שיחות]] הרבי שגם היא תיהפך לשמחה{{הערה|ראה לדוגמא שם ע' 697, ועוד. וכמו כן בכותרת שיחת תענית אסתר [[תשמ"ח]] - [[מוגה]] ([[התוועדויות]] חלק ב' ע' 401), נאמר "תענית אסתר - יהפך לשמחה".}}. | |||
==שלבים בביטול הצומות== | |||
הרבי מבאר{{הערה|שם=ט"ו}} שישנם שני שלבים בביטול הצומות לעתיד לבוא: | |||
(א) '''ביטול הצומות והפיכתם לשמחה ''' - מכיון שבזמן הגאולה יהיה שלום, לא יהיה צורך להתענות על החורבן ולכן הצומות יתבטלו. וכיון שהשלום וביטול התענית הוא דבר המשמח, לכן יהיו ימים אלו ימים טובים וימי שמחה. | |||
(ב) בנוסף לכך, '''הפיכת האבל עצמו לששון''' - לא רק שישמחו בגלל '''ביטול''' הצום והמצב הגלותי, אלא אדרבה: השמחה תהיה בגלל '''הצום עצמו''', כיון שתתגלה מטרתו שכל מטרת הצום היא כדי להגיע לבנין [[בית המקדש השלישי]], ולכן במהותו הוא דבר טוב [בדומה ליעוד בגאולה בכלל - "אודך ה' כי אנפת בי", ההודאה לה' על צרות ויסורי הגלות עצמם]. | |||
על שלבים אלו מבאר הרבי, כי השלב הראשון יתקיים ב[[שתי תקופות|תקופה הראשונה]] של [[ימות המשיח]] - אז הצומות יתבטלו ויהיו ימי שמחה; והשלב השני יתקיים ב[[שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח - אז יתגלו גם דברים שלמעלה מהטבע וסדרי בראשית - ואז יהפך גם הצום והאבל עצמו לשמחה. | |||
==ביטול הצומות בזמן הזה== | ==ביטול הצומות בזמן הזה== | ||
כאשר צום חל ב[[שבת]], ה[[הלכה]] אומרת שהוא נדחה לאחר השבת. הגמרא{{הערה|בבלי [[מסכת מגילה|מגילה]] ה, ב.}} מספרת, שבאחת השנים שתשעה באב חל בשבת, ביקש [[רבי יהודה הנשיא]] לעקור הצום לגמרי, באומרו: "'''הואיל ונדחה ידחה'''". אבל שאר החכמים לא הסכימו לכך. [[הרבי]]{{הערה|[[דבר מלכות]] ש"פ בלק [[תנש"א]] הערה 10.}} מבאר שהסיבה שדווקא רבי רצה לבטל את הצום, היא בגלל הקשר המיוחד שלו למשיח - שהוא היה [[משיח שבדור|המשיח שבדורו]]. | כאשר צום חל ב[[שבת]], ה[[הלכה]] אומרת שהוא נדחה לאחר השבת. הגמרא{{הערה|בבלי [[מסכת מגילה|מגילה]] ה, ב.}} מספרת, שבאחת השנים שתשעה באב חל בשבת, ביקש [[רבי יהודה הנשיא]] לעקור הצום לגמרי, באומרו: "'''הואיל ונדחה ידחה'''". אבל שאר החכמים לא הסכימו לכך. [[הרבי]]{{הערה|[[דבר מלכות]] ש"פ בלק [[תנש"א]] הערה 10.}} מבאר שהסיבה שדווקא רבי רצה לבטל את הצום, היא בגלל הקשר המיוחד שלו למשיח - שהוא היה [[משיח שבדור|המשיח שבדורו]]. | ||
שורה 16: | שורה 40: | ||
נוסף לכך, ביום התענית עצמה מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתה לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. ויתירה מכך כמבואר בהלכה שביום זה:{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב סעיף י.}} "אוכל בשר ושותה יין . . ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הסיבה ([[פנימיות התורה|הפנימית]]) לכך: יום צום הוא יום של 'עת רצון' ועת סגולה, אלא שזו מתגלית בנפש האדם על ידי קיום דיני היום - התענית. וכשנדחית התענית ללאחרי השבת יום הצום נשאר ביום השבת, ורק 'דיני הצום' נדחים לאחרי השבת.{{הערה|ראה צפנת פענח על הרמב"ם הלכות תענית פרק א הלכה ט ועוד.}} ויוצא לפי זה שהשבת עצמה הוא 'יום רצון לה' ויום סגולה, בעוד העניינים השליליים שבה נדחו, יוצא שיום השבת עצמו הוא יום שמחה והתעלות בעבודת ה' מתוך אכילה ושתיה. והרי זה מעין היעוד לעתיד לבוא שתתגלה תוכנם הפנימי של ימי הצום שהם ימי רצון.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 156 ואילך.}} ולכך נהגו רבותינו נשיאינו בקביעות כזו לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא.{{מקור|חסר קצת הסברה מה פעלו בזה?}} | נוסף לכך, ביום התענית עצמה מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתה לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. ויתירה מכך כמבואר בהלכה שביום זה:{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב סעיף י.}} "אוכל בשר ושותה יין . . ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הסיבה ([[פנימיות התורה|הפנימית]]) לכך: יום צום הוא יום של 'עת רצון' ועת סגולה, אלא שזו מתגלית בנפש האדם על ידי קיום דיני היום - התענית. וכשנדחית התענית ללאחרי השבת יום הצום נשאר ביום השבת, ורק 'דיני הצום' נדחים לאחרי השבת.{{הערה|ראה צפנת פענח על הרמב"ם הלכות תענית פרק א הלכה ט ועוד.}} ויוצא לפי זה שהשבת עצמה הוא 'יום רצון לה' ויום סגולה, בעוד העניינים השליליים שבה נדחו, יוצא שיום השבת עצמו הוא יום שמחה והתעלות בעבודת ה' מתוך אכילה ושתיה. והרי זה מעין היעוד לעתיד לבוא שתתגלה תוכנם הפנימי של ימי הצום שהם ימי רצון.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 156 ואילך.}} ולכך נהגו רבותינו נשיאינו בקביעות כזו לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא.{{מקור|חסר קצת הסברה מה פעלו בזה?}} | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== |