יעקב בכרך מקידאן: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 6: שורה 6:
כאשר נמשכה נפשו לחסידות חב"ד, נסע ל[[ליובאוויטש]] להסתופף בצילו של [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|לפי המסורת המופיעה בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]], הסתופף בתחילה בצילו של רבי [[אהרן מסטרשלה]], אך הדבר לא מופיע בתולדות חייו כפי שמביא אותם בספרו [[סיפורים נוראים]], וייתכן שהשמיט פרט זה היות וראה בזה פחיתות כבוד.}}, ובעקבות התקרבותו לחסידות חב"ד החל לסבול מבני משפחתו שהחלו לירד לחייו.
כאשר נמשכה נפשו לחסידות חב"ד, נסע ל[[ליובאוויטש]] להסתופף בצילו של [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|לפי המסורת המופיעה בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]], הסתופף בתחילה בצילו של רבי [[אהרן מסטרשלה]], אך הדבר לא מופיע בתולדות חייו כפי שמביא אותם בספרו [[סיפורים נוראים]], וייתכן שהשמיט פרט זה היות וראה בזה פחיתות כבוד.}}, ובעקבות התקרבותו לחסידות חב"ד החל לסבול מבני משפחתו שהחלו לירד לחייו.


הוא היה עמקן ובעל דעת גדול בדברי [[חסידות]], וכתב ספר בכתב יד ביאור על ספר התניא{{הערה|יצא לאור על ידי הוצאת הספרים [[קה"ת]] בשנת [[תשע"ג]].}}. הוא הביא לדפוס את הספר [[מצרף העבודה]] (נקרא גם בשם [[וויכוחא רבא]]{{הערה|הספר נדפס גם תחת השם 'משיב נפש'.}}){{הערה|יש הטוענים כי לא כתב את הספר בעצמו אלא ערך אותו לדפוס והוסיף בו הוספות רבות, ולכן נקרא על שמו.}}.
הוא היה עמקן ובעל דעת גדול בדברי [[חסידות]], ונמצא ממנו ביאור על ספר התניא{{הערה|יצא לאור על ידי הוצאת הספרים [[קה"ת]] בשנת [[תשע"ב]].}}. הוא הביא לדפוס את הספר [[מצרף העבודה]] (נקרא גם בשם [[וויכוחא רבא]]{{הערה|הספר נדפס גם תחת השם 'משיב נפש'.}}){{הערה|יש הטוענים כי לא כתב את הספר בעצמו אלא ערך אותו לדפוס והוסיף בו הוספות רבות, ולכן נקרא על שמו.}}.


נודע בעיקר בשל ספרו [[סיפורים נוראים]]{{הערה|נדפס גם בשנת תשמ"א בתוך הליקוט 'סיפורים נפלאים - עשרה ספרים מתלמידי הבעל שם טוב'.}}, בו כתב סיפורים נפלאים שראה בעצמו אצל רבותינו. ספר זה זכה ליחס מיוחד מצד רבותינו נשיאינו, ו[[אדמו"ר הריי"צ]] העניק אותו לרבי בשבוע שאחר החתונה ואמר לו שניתן לסמוך על הסיפורים המובאים שם.
נודע בעיקר בשל ספרו [[סיפורים נוראים]]{{הערה|נדפס גם בשנת תשמ"א בתוך הליקוט 'סיפורים נפלאים - עשרה ספרים מתלמידי הבעל שם טוב'.}}, בו כתב סיפורים נפלאים שראה בעצמו אצל רבותינו. ספר זה זכה ליחס מיוחד מצד רבותינו נשיאינו, ו[[אדמו"ר הריי"צ]] העניק אותו לרבי בשבוע שאחר החתונה ואמר לו שניתן לסמוך על הסיפורים המובאים שם.

תפריט ניווט