רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב): הבדלים בין גרסאות בדף

באותה השנה י' בסיוון ה'תרכ"ה נכתבו התנאים בהם אבי החתן התחייב לתת 1,000 רובל ו – 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית). אבי הכלה התחייב לתת 1,500 רובל ו – 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית) והסבא – אדמו"ר הצ"צ התחייב לתת 500 רובל, אותם יחלקו ל – 10 תשלומים ויחלו לתת מייד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'[[תרל"ה]] בירושלים.

באמצע חודש אלול תרמ”ג (לקראת סיום שנת האבל על אדמו”ר המהר”ש), נכנסו הרב [[שמואל גרונם אסתרמן]] והרב משה (שהתמנו לאחר שנים רבות כמשפיעים בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש) אל הרב [[אברהם מזעמבין]] מחשובי ונכבדי החסידים.  

שלוש שנים אחרי הקמתה של הישיבה, בשמחת תורה תרס"א, נשא הרבי הרש"ב שיחה מסעירה ומיוחדת בפני תלמידי התמימים, המבוססת על דברי חז"ל "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו". בשיחה זו העמיק הרבי את העומד בפני תלמידי התמימים בישיבתו, והציב נקודות נוספות בעבודה המוטלת על תלמידי התמימים, המכונים "חיילי בית דוד".

 

בתחילה לא היה ברור היכן יתיישב הרבי. את יום הולדתו בכ' מרחשוון חגג בגלותו בעיר אוראל. כאן הגיעה בקשת קהילת היהודים ברוסטוב ע"נ דון, שבניהם למדו בתומכי תמימים בליובאוויטש, שהרבי יבוא לגור עימם, כשהוצאות בית הרבי עליהם. הרבי קיבל את בקשתם, ועבר ל[[רוסטוב]].

במהלך התוועדויות נהגו החסידים לנגן לפניו את [[ניגון רוסטוב]] ועל [[ניגונו של ר' אשר מניקולייב]] אמר: 'בניגון זה התפילה טובה יותר. אפשר לרחוץ בו את הכלי בדמעות חמות ושיר זה עוזר לפתיחת הלב'.