מאיר גרינברג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(←פטירתו) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ר' מאיר גרינברג כיהן כראש ישיבת תומכי תמימים במוריסטון וכרבה של העיר פטרסון בניו ג'רזי למעלה מארבעים שנים. הוא זכה להיות מראשוני התמימים באמריקה, ומראשוני השלוחים של הרבי הקודם והרבי מלך המשיח. הוא נולד בי"ד חשון תרע"ז בברוקלין שבניו יורק להוריו ר' יהושע פאלק וזוגתו, שהיגרו לשם מהעיירה אזאריץ שברוסיה. ונפטר בגיל תשעים ואחד שנים בג' אלול תשס"ח. | ר' מאיר גרינברג כיהן כראש ישיבת תומכי תמימים במוריסטון וכרבה של העיר פטרסון בניו ג'רזי למעלה מארבעים שנים. הוא זכה להיות מראשוני התמימים באמריקה, ומראשוני השלוחים של הרבי הקודם והרבי מלך המשיח. הוא נולד בי"ד חשון תרע"ז בברוקלין שבניו יורק להוריו ר' יהושע פאלק וזוגתו, שהיגרו לשם מהעיירה אזאריץ שברוסיה. ונפטר בגיל תשעים ואחד שנים בג' אלול תשס"ח. | ||
הוא גילם באישיותו חסיד, שלכל לראש הוא בטל לרבי. בעל נגלה עצום, עובד, שליח ורב. הוא היה ממחזקי האמונה ברבי כמלך המשיח עוד לפני ג' תמוז וגם אחריו. זכה לקירובים נדירים מרבותינו נשיאינו, ומעולם לא ראה בכך גדולה. היה בעל נגלה עצום, עם אמונה פשוטה בתכלית הפשיטות. היה רב תקיף שלא התפשר כמלוא נימה בענייני הרבנות, ויחד עם זאת היה בעל לב רך לכל פונה בענין פרטי. | |||
הוא היה למדן | הוא היה למדן ומתמיד עצום שלמד למעלה מ-15 שעות כל יום, עסק בעבודת התפילה (היה יכול להתבונן בחסידות במשך שעה), מהדר עצום במצוות, שליח – מהשלוחים הראשונים של כ"ק אדמו"ר הריי"צ והרבי מלך המשיח שליט"א, ואחרי הכל, היה חסיד פשוט שחי עד יומו האחרון עם האמונה שהרבי מלך המשיח חי וקיים. | ||
| שורה 140: | שורה 140: | ||
הפן המפתיע ביותר באישיותו של ר' מאיר, הוא האמונה הפשוטה שלו. אף על פי שמדובר בבעל נגלה, למדן עצום, חי הוא באמונה פשוטה שהרבי הוא מלך המשיח, וכך חינך אף את ילדיו. | הפן המפתיע ביותר באישיותו של ר' מאיר, הוא האמונה הפשוטה שלו. אף על פי שמדובר בבעל נגלה, למדן עצום, חי הוא באמונה פשוטה שהרבי הוא מלך המשיח, וכך חינך אף את ילדיו. | ||
כשהתקשר אליו בנו ר' יוסף יצחק אחרי שבת פרשת שופטים ה'תנש"א, וסיפר לו מה הרבי דיבר בשבת, התרגשותו לא ידעה גבולות. כשרק היה מעיף מבט בשיחה, היו הדמעות עולות בעיניו. | כשהתקשר אליו בנו ר' יוסף יצחק אחרי שבת פרשת שופטים ה'תנש"א, וסיפר לו מה הרבי דיבר בשבת, התרגשותו לא ידעה גבולות. כשרק היה מעיף מבט בשיחה, היו הדמעות עולות בעיניו. | ||