11,222
עריכות
יוסף מנחם מענדל טננבוים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "הרה"ח ר'" ב־"הרב"
נגאלים מהעצלות (שיחה | תרומות) |
מ (החלפת טקסט – "הרה"ח ר'" ב־"הרב") |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
זמן קצר לאחר כניסתו לישיבה זכה הרימ"מ ל[[יחידות]] ראשונה אצל [[אדמו"ר הריי"צ]]. גיסו, הרב [[יצחק הנדל]] מספר, שכבר ביחידות הראשונה הראה הרבי כלפיו חיבה יתירה, ואף אחז בכנף בגדו בשעה ששוחח עמו. | זמן קצר לאחר כניסתו לישיבה זכה הרימ"מ ל[[יחידות]] ראשונה אצל [[אדמו"ר הריי"צ]]. גיסו, הרב [[יצחק הנדל]] מספר, שכבר ביחידות הראשונה הראה הרבי כלפיו חיבה יתירה, ואף אחז בכנף בגדו בשעה ששוחח עמו. | ||
מהר מאוד השתלב בישיבה, והצליח בלימוד הנגלה והחסידות, עד שהיה לאחד התלמידים המצויינים ונודע כמתמיד ושקדן ובעל הבנה ישרה. עם הזמן היה גם למשכיל ב[[דא"ח]], ורכש בקיאות נפלאה ב[[ספר התניא]]. תמיד היה אפשר לשאול אותו עניין מוקשה בתניא, והוא היה עונה כאילו זה עתה סיים את הלימוד. כאשר החל ידידו | מהר מאוד השתלב בישיבה, והצליח בלימוד הנגלה והחסידות, עד שהיה לאחד התלמידים המצויינים ונודע כמתמיד ושקדן ובעל הבנה ישרה. עם הזמן היה גם למשכיל ב[[דא"ח]], ורכש בקיאות נפלאה ב[[ספר התניא]]. תמיד היה אפשר לשאול אותו עניין מוקשה בתניא, והוא היה עונה כאילו זה עתה סיים את הלימוד. כאשר החל ידידו הרב [[יוסף וינברג]], למסור שיעורי תניא ברדיו, היה מתייעץ עמו בהכנת השיעורים, ולאחר שקיבל את הגהותיו של [[הרבי]] על השיעורים, היו השניים יושבים יחד להבין את דברי קודשו. | ||
שקידתו בלימוד החסידות פעלה עליו רבות, ובמשך הזמן נחשב לאחד התלמידים המצויינים בישיבה, והיה ל[[עובד]] אמיתי, ש[[עבודת התפילה]] שלו הייתה לשם דבר. בשנת [[תרצ"ז]], כאשר | שקידתו בלימוד החסידות פעלה עליו רבות, ובמשך הזמן נחשב לאחד התלמידים המצויינים בישיבה, והיה ל[[עובד]] אמיתי, ש[[עבודת התפילה]] שלו הייתה לשם דבר. בשנת [[תרצ"ז]], כאשר הרב [[ישראל ג'ייקובסון]] הגיע מארה"ב לפולין, אל הרבי הריי"צ, התבטא בפניו הרבי: "כדאית היא הנסיעה באנייה מאמריקה, כדי לראות את תפילתו של מענדל טננבוים". | ||
==חוזר אצל אדמו"ר הריי"צ== | ==חוזר אצל אדמו"ר הריי"צ== | ||
בזכות כשרונותיו המרובים ויגיעתו בדא"ח, זכה הרימ"מ להיות אחד ה'[[חוזר|חוזרים]]' על מאמרי הרבי הריי"צ. סדר הדברים היה, שאחרי אמירת המאמר, היו הוא וחברו הגה"ח ר' [[מרדכי מענטליק]] חוזרים את המאמר עם ה[[משפיע]], מזכירו של הרבי, | בזכות כשרונותיו המרובים ויגיעתו בדא"ח, זכה הרימ"מ להיות אחד ה'[[חוזר|חוזרים]]' על מאמרי הרבי הריי"צ. סדר הדברים היה, שאחרי אמירת המאמר, היו הוא וחברו הגה"ח ר' [[מרדכי מענטליק]] חוזרים את המאמר עם ה[[משפיע]], מזכירו של הרבי, הרב [[יחזקאל פייגין]] הי"ד, ואחר-כך היו נכנסים אל הקודש פנימה לחזור את המאמר בפני הרבי. | ||
בסוף שנת תרצ"ט, הרב מענטליק כבר לא היה ליד הרבי, לאחר שהצליח להמלט לארה"ב, והזדמן פעם שהרימ"מ היה החוזר שאומר את המאמר בפני הרבי. מאחר ובטבעו היה ביישן ועדין נפש, אפשר לשער כיצד עמד לפני הרבי, באימה ברתת ובזיע, והמאמר יצא מפיו בקול דממה דקה. לאחר כמה דקות הפסיקו הרבי ואמר: כשבעל-עסק משתמש באגודל לענייני מסחר זה לא בסדר, אבל יושב אוהל צריך להשתמש באגודלו לצורך הלימוד. כלומר, שאמנם בענייני מסחר תקיפות יתר היא דבר לא רצוי, אבל בלימוד התורה נדרש תוקף, והרבי עצמו הדגים לרימ"מ איך לחזור על המאמר כשהוא אומר בקול רם ובניגון תקיף את המילים בהן אחזו אז בחזרה -"וואס דאס איז דער עניין פון כבוד עילאה און כבוד תתאה". | בסוף שנת תרצ"ט, הרב מענטליק כבר לא היה ליד הרבי, לאחר שהצליח להמלט לארה"ב, והזדמן פעם שהרימ"מ היה החוזר שאומר את המאמר בפני הרבי. מאחר ובטבעו היה ביישן ועדין נפש, אפשר לשער כיצד עמד לפני הרבי, באימה ברתת ובזיע, והמאמר יצא מפיו בקול דממה דקה. לאחר כמה דקות הפסיקו הרבי ואמר: כשבעל-עסק משתמש באגודל לענייני מסחר זה לא בסדר, אבל יושב אוהל צריך להשתמש באגודלו לצורך הלימוד. כלומר, שאמנם בענייני מסחר תקיפות יתר היא דבר לא רצוי, אבל בלימוד התורה נדרש תוקף, והרבי עצמו הדגים לרימ"מ איך לחזור על המאמר כשהוא אומר בקול רם ובניגון תקיף את המילים בהן אחזו אז בחזרה -"וואס דאס איז דער עניין פון כבוד עילאה און כבוד תתאה". | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
בשלהי תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השניה. החזית התקרבה במהירות לאטוואצק, הישיבה נסגרה והבחורים נמלטו על נפשם. | בשלהי תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השניה. החזית התקרבה במהירות לאטוואצק, הישיבה נסגרה והבחורים נמלטו על נפשם. | ||
גם הרימ"מ היה בין הנמלטים, אך איתרע מזלו והוא נתפס על ידי הנאצים ימ"ש במעבר הגבול, יחד עם חברו לחדר הרב גרינגלס, | גם הרימ"מ היה בין הנמלטים, אך איתרע מזלו והוא נתפס על ידי הנאצים ימ"ש במעבר הגבול, יחד עם חברו לחדר הרב גרינגלס, והרב [[שמואל דוד רייטשיק]]. הגרמנים אילצו אותם לרדת ליד העיר שאדליץ, וכל הלילה היו תחת שמירת חיילים חמושים שהכריחו אותם לעבוד בניקוי שטח התחנה. עם שחר הצליחו להמלט בניסי ניסים, והמשיכו בדרכם עד לווילנה. | ||
בבואם לווילנה הצטרפו לתמימים שהיו במקום, ולמרות תלאות הדרך והדאגה לבני משפחותיהם שנשארו בפולין - קיימו סדרי ישיבה מלאים בדיוק כמו באטווצק. ישיבה זו התקיימה מתחילת שנת ת"ש ועד לחורף תש"א. | בבואם לווילנה הצטרפו לתמימים שהיו במקום, ולמרות תלאות הדרך והדאגה לבני משפחותיהם שנשארו בפולין - קיימו סדרי ישיבה מלאים בדיוק כמו באטווצק. ישיבה זו התקיימה מתחילת שנת ת"ש ועד לחורף תש"א. | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
פחות מחודש חלף מאותה יחידות, ובפילדלפיה נפתחה ישיבת "[[אוהל משה אחי תמימים]]" כשבראשה עומדים הרב טננבוים והרב [[יצחק דוד גרונר]]. הרבי הריי"צ ליווה את הישיבה על כל צעד ושעל, באגרות מלאות בהוראות מפורטות. | פחות מחודש חלף מאותה יחידות, ובפילדלפיה נפתחה ישיבת "[[אוהל משה אחי תמימים]]" כשבראשה עומדים הרב טננבוים והרב [[יצחק דוד גרונר]]. הרבי הריי"צ ליווה את הישיבה על כל צעד ושעל, באגרות מלאות בהוראות מפורטות. | ||
בשנת תש"ה נשא לאשה את זוגתו מרת דבורה ע"ה, בת למשפחת פריד, והחתונה נערכה במונטריאל, עיר מגורי הכלה. אחרי החתונה חזר להמשך שליחותו בפילדלפיה, שם נולד בנו בכורו | בשנת תש"ה נשא לאשה את זוגתו מרת דבורה ע"ה, בת למשפחת פריד, והחתונה נערכה במונטריאל, עיר מגורי הכלה. אחרי החתונה חזר להמשך שליחותו בפילדלפיה, שם נולד בנו בכורו הרב אליהו. | ||
רגיל היה רימ"מ לשאול את הרבי לפני כל צעד שעשה, קטן כגדול, ומיד לאחר שנולד בנו בכורו, נסע לניו-יורק לשאול את הרבי איזה שם לקרוא לרך הנולד. מחד, רצה לקרוא לו אליהו, על שם חותנו, אך מכיוון שהלה נפטר בגיל צעיר, חשב לצרף את שמו של [[אדמו"ר הרש"ב]]. כאשר נכנס ליחידות והציע את שאלתו לפני הרבי הריי"צ, אמר לו הרבי שאין לצרף את שם רבותינו הק' עם שם אחר, וממילא יקרא לבנו אליהו, ו"יהיו לך עוד בנים". וכך היה -לבנו בכורו קרא אליהו, ולבן הבא קרא שלום דובער. אגב, דברי הרבי ש"יהיו לך עוד בנים" היו מדוייקים בתכלית, כי אכן נולדו לו עוד ארבעה בנים, אך לא בנות. | רגיל היה רימ"מ לשאול את הרבי לפני כל צעד שעשה, קטן כגדול, ומיד לאחר שנולד בנו בכורו, נסע לניו-יורק לשאול את הרבי איזה שם לקרוא לרך הנולד. מחד, רצה לקרוא לו אליהו, על שם חותנו, אך מכיוון שהלה נפטר בגיל צעיר, חשב לצרף את שמו של [[אדמו"ר הרש"ב]]. כאשר נכנס ליחידות והציע את שאלתו לפני הרבי הריי"צ, אמר לו הרבי שאין לצרף את שם רבותינו הק' עם שם אחר, וממילא יקרא לבנו אליהו, ו"יהיו לך עוד בנים". וכך היה -לבנו בכורו קרא אליהו, ולבן הבא קרא שלום דובער. אגב, דברי הרבי ש"יהיו לך עוד בנים" היו מדוייקים בתכלית, כי אכן נולדו לו עוד ארבעה בנים, אך לא בנות. | ||