מרדכי ברון: הבדלים בין גרסאות בדף

בקלינבלד נולדו לו שתי בניו, ובעקבות מפגש מיקרי עם חסיד חב"ד שנאם על תורתו של הרבי בבית הכנסת בו התפלל, נמשך לחסידות חב"ד. הוא יצר קשר עם האברך הצעיר שענה לשם [[חיים דוד ליין]], שקישר בינו לבין חמיו הרב [[שניאור זלמן קצנלבויגן]] שבאמצעותו הכיר את עולמה הפנימי של חסידות חב"ד והפך לחסיד מן המניין.

לקראת [[שמחת תורה]] [[תשל"א]] [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] לראשונה, ובשנה שלאחר מכן הגיע מצוייד עם המצלמה האישית שלו מתוך מטרה לצלם את הרבי. החסידים שראו אותו מצלם הציעו לו בעדינות לבקש רשות מהרבי לפני שהוא מצלם, אך הוא סירב להיענות להצעתם, ורק אחרי שהתברר לו שכל הפילם של הצילום נשרף, הוא הבין שעליו לבקש רשות קודם הצילום. לאחר הכנה מתאימה, הוא כתב מכתב לרבי בו ביקש רשות לצלם, והכניס את בקשתו דרך ה[[מזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א|מזכירות]]. לאחר שקיבל אישור, חזר לצלם, ומאז הפך לאחד מצלמי החצר שזכו לצלם את הרבי עשרות אלפי תמונות בהזדמנויות שונות.

בהמשך, עבר להתגורר ב[[כפר חב"ד]] ובשנת [[תש"מ]] החל להתעסק בתחום הפצת המעיינות לצד עבודתו בצילום. על אף שהדבר לא היה נפוץ באותם שנים, החליט להתחיל לייצר שעונים ומוצרים נוספים עליהם תוטבע תמונתו של הרבי, אך משהדבר התקבל בהתנגדות מצידם של מספר חסידים, החליט להפנות את השאלה אל הרבי ולבקש את חוות דעתו. הרבי הוציא תשובה חיובית, והייצור החל בצורה מאסיבית.