14,699
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – " – " ב־" - "
לאחר מילוי הבור התחתון במים הכשרים (מים שאינם שאובים), מוסיפים מים שאובים לבור העליון.
הדרך לבניית מקווה כזו, כיום, היא כך: חופרים בור אחד עמוק, אותו חוצים לשניים על ידי מפריד ממלט באמצע גובהו לרוחב. כך נוצרים שני בורות – - בור עליון ובור תחתון. המפריד מהווה רצפה לעליון ותקרה לתחתון. הבור העליון הוא מקווה הטבילה והבור התחתון הוא אוצר מי הגשמים. חשוב להקפיד לצקת את המקווה העליון והתחתון יחד, מפני שאם יוצקים אותם בנפרד עלולים לזחול המים במקום חיבורם, ואז יש חשש ל"מים זוחלין" הפוסלים את המקווה.
במפריד המלט יש פתח, בגודל המאפשר מעבר של אדם, על מנת לטפל בבור מי הגשמים. על הפתח יש מכסה שיש. בשעת המילוי מסירים את המכסה. אדמו"ר הרש"ב הורה שבנוסף ימתינו עד שיעלו המים על גדות הרצפה. דעת הרב לנדא הייתה אחרת בנושא{{הערה|בלשונו: על זה דנתי אז בפני כ"ק, ובזכרוני נשאר שכ"ק הסכים לדברי אבל כפי הרשום אצלי שבכל זאת למעשה נשאר כמו קודם שהיו ממלאים עד שמי הגשמים יהיו עולים על הרצפה.}}. באמצע המכסה הזה, היה נקב ההשקה.
ומפורש הדבר עוד יותר בפירוש המיוחס לרבינו [[האי גאון]] על משנה זו, וז"ל: {{ציטוטון|ועוקה זו כעין שוקת, נקוב בתחתיתו, נתון על פי הביב או על פי המערה}}. הרי שגם הוא מפרש המשנה כה[[רמב"ם]] שהעוקה והמערה הן זו על גבי זו, אלא שלרמב"ם העוקה היא תחת המערה, ואילו לדעת רבינו האי גאון העוקה היא על המערה, ואם כן מדובר ממש במקוה על גבי מקוה שבעליון יש מים שאובים ובתחתון מי גשם, ועל זה שנינו במשנה שאם יש נקב כשפופרת הנוד, אפילו אם אין בעוקה מ' סאה, מטבילין בתוכה.
וכן יש להביא ראיה מדברי הר"ש במס' מקוואות <REF>פרק ג' משנה א' – - הביאו [[הבית יוסף]] סימן רא.</REF> שמביא תוספתא שבה כתוב: {{ציטוטון|שתי בריכות של ארבעים סאה זו על גבי זו, ונפלו ג' לוגין מים לעליונה, ונפתקו ובאו לתחתונה, כשרים, שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו ג' לוגין}}. ופי' הר"ש שמדובר בבריכות שבכ"א מהן חסרים שלושה לוגין לשיעור ארבעים סאה, וכשנפלו ג' לוגין שאובים לעליונה ומשם ירדו ג' לוגין לתחתונה, "לא אמרינן דהיינו אותן ג' לוגין עצמן השאובים הן נינהו דירדו לתחתונה, דאי אפשר שלא יתערב מעט במי הבריכה העליונה, ונמצא שהשלימו ארבעים סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל ג' לודין, הלכך שני המקוואות כשרים, תחתונה כשרה כדפרשינן, ועליונה משום דמחוברת לתחתונה, וכ[[רבי מאיר]] דאמר בסוף פ"ב ד[[חגיגה]], מטבילין בין בעליונה ובין בתחתונה, אי נמי אפילו כ[[רבי יהודה]], וכגון דלא גבוהה כולי האי, דלאחר שמתערבין נעשה הכול אשבורן".
ובשו"ת הרא"ש <REF>כלל לא אות ב.</REF> מביא דברי הר"ש, ומבאר שהר"ש מבאר המשנה כר"מ, שהמקוואות מרוחקות בגובה זו מזו, והתוספתא דאתיא לכו"ע - שהמקוואות סמוכים זה על גבי זה ולאחר שמתחברים נחים הכול באשבורן <REF>עי"ש באריכות ההסבר</REF>.
וכן מבואר גם כןבמאירי<REF> בפ"ג דמס' מקוואות.</REF>, שהביא גם כןהתוספתא הנ"ל, וז"ל: "לעניין פסק דווקא כשאין העליונה גבוהה כ"כ, שיהיו מימיה זוחלין, וכן שנתערב עם התחתונה בנקב הראוי".
הרי מפורש מדברי הראשונים, הר"ש הרא"ש והמאירי, דגם כשהמקוה העליונה היא על גבי המקוה התחתונה, מכל מקום אם אינם גבוהים זה מזה כל כך באופן דלאחר שמתערבין העליון לתחתון נחים שני המקוואות באשבורן – - שפיר טובלים במקוה העליון, אפילו אין בו ארבעים סאה רק על ידי צירוף המים שבמקוה התחתונה, מכל מקום מהני החיבור המקוואות על ידי הנקב הראוי שביניהם, ובזה כו"ע מודים שאין בו חשש קטפרס.
וכן יש להביא מדברי התוספתא <REF>עירובין פ"ח.</REF> והביאה הרמב"ם בהל' שבת <REF>פכ"ב הכ"א.</REF>, וז"ל: "שתי מטהרות [=מקוואות] זו על גבי זו, נוטל את הפקק מבינתיים ומשיקן, ומחזיר את הפקק למקומו, מפני שאינו בא לידי סחיטה, שהרי דעתו שיצאו המים". והב"י מביאו בהל' שבת (סי' שכ) וכן הביאו המג"א שם <REF>ס"ק כג.</REF>.
