רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש): הבדלים בין גרסאות בדף

ביום [[ב' באייר]] [[ה'תקצ"ד]] בספירת תפארת שבתפארת ובמלאת מאה שנה לתתגלות הבעל שם טוב בעיירה [[ליובאוויטש]] שב[[רוסיה]], נולד ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר הצמח צדק)|רעייתו]] בנם השביעי. ביום השמיני ציוה אדמו"ר הצ"צ להשכים בתפלת שחרית. בשעה העשירית כבר באו כל בני המשפחה ובראשם הרה"ק כ"ק הרב חיים אברהם בן רבנו הזקן. מכיון שהגיע קרוב לשתי שעות אחר חצות היום ואדמו"ר הצמת צדק עדיין סגור בהיכל קדשו התחילו הנאספים להתרגש. ויאמר הרה"ק הרב חיים אברהם: הוא עסוק עם מוזמנים הדורים ממני ( עד איז פארנומען מיט שענערע קרואים ווי מיר). ויאנח. כעבור עוד חצי שעה יצא הצ"צ מחדרו, פני קדשו צהובות בעיניים דומעות, ומטפחת אדומה בידו ויאמר: תברית יהיה היום. ויתמהמה שעה קלה וישב לחדרו. הרה"ק הרח"א עמד ממקומו, ניגש אל החלון, השעין ראשו על ידיו ויתעמק במתשבותיו, בני הצ"צ דברו בעניני תורה ודא"ח והתרגשות הקרואים הלכת וגדלה. הרבנית שלחה לברר מדוע מאחרים כל כך את הברית. ותצוה ללכת אל אישה אדמו"ר הצ"צ לחדרו לשאול את פיו, אבל הרה"ק הרב חיים אברהם עכב את שלותה. כעבור שעה השלישית יצא הצ"צ עוד הפעם מחדרו,

בפנים צוהלות, ויאמר לקרואים אשר ייטיבו את לבם והברית יהי' היום, וישב לחדרו. בשעה הרביעית יצא בפעם השלישית ויאמר כי לא יתפללו מנחה ובקרוב יהי' הברית מילה. אחרי שעה קלה יצא מחדרו וילך לחדר היולדת לדבר אתה על דבר קריאת שם הנולד וציוה להכין את הילד. וילך לה"מנין" והתחיל סדר הברית. בתוך הסעודה שאל כ"ק מהרי"ק (הרב הקדוש רבי יהודא ליב מקאפוסט בנו של הצ"צ): על שם מי קראוהו, הרי במשפחתנו אינו מצוי שם זה, ולחש לעצמו, אולי על שמו של שמואל הנביא? ויענה אדמו"ר הצ"צ: "נאך אוואסער טרעגער אין פאלאצק" (על שמו של שואב מים בפולוצק) שקראוהו שמואל, כיוון שחכם עדיף מנביא.

מספרים על דבר הולדתו והברית מילה: אחרי השריפה בשנת תקצ"ב, אם כי ביתו של אדמו"ר הצמח צדק לא נגעה בו האש, הוחלט אשר יקנו כברת ארץ ויבנו עלי' בית גדול עם בית המדרש. האדון ליובאמירסקי נתן צו למנהל אחוזתו, אשר יתן מהיער שלו ככל הדרוש לבנין בית אדמו"ר קורות וקרשים, והאכרים יובילו את הקורות והבנאים יבנו בחנם. אדמו"ר הצמח צדק רצה לתנך את ביתו בתג השבועות, אמנם הרבנית אדיר חפצה היה ללדת בדירה החדשה וכאשר אחזוה חבלי לידה הלכה לשם. בחדרי הבית, שלא השתמשו בו עדיין, היו מונחים הכלים של פסח ומהם המטה של עץ שעלי' נפו הקמח של שמורה. המנהג בימים ההם, אשר היו קונים מטת עץ לבנה חדשה, על ראשי כתלי' היו מניחים שני מוטות ארוכים ועליהם היו מוליכים הנפה אנה ואנה והקמח המנופה נופל בסדין הפרוש מלמטה. ולאחר הפסח היו משתמשים במטה לצרכי הבית. ויביאו קש ותבן ויציעו על המטה ותשכב שם. כשהודיעו להצמח צדק על דבר זה מיהר לבוא ויעמוד בחדר ופניו אל הכותל כל זמן הלידה.

ויצו את בניו הרה"ק רבי ברוך שלום, רבי יחודה ליב ורבי חיים שניאור זלמן כי, באחד החדרים בביתו, יאמרו תהלים קאפ' (פרקים) א, ב, ג, ד, כ כא, כב, כג, כד, לג, מז, עב, פו, צ, צא, צב, צג, קד, קיב, קיג, כו' עד גמירא. ואת המילדת ציווה שתטבול קודם ש"תקבל את הולד" ואשר תקבלו בתתיכת בד לבנה אשר הביא.

בהיותו בן שבע למד אצל המלמד השני רבי פסח. היה בקי בתורה וחלק גדול מנ"ך ולומד גמרא עם פירוש רש"י ותוספות מלוקטים ובעת שחקו עם חבריו היה משנן תנ"ך בעל פה.

נוהג היה אדמו"ר הצ"צ לבחון אותו פעם בחדש אותו ואת חבריו ב"חדר", אשר רובם היו מבני המשפחה, ואחר הבחינה היה נותן להם מתנות כסף. אדמו"ר מהר"ש היה מצרף סכומים אלו למה שהי' מקבל בכל יום שישי רובל אחד וקונה ספרים. פעם בעת הבחינה התפלא מלמדו על טוב ידיעותיו, ויאמר לו הצ"צ: "פאר תפארת שבתפארת איז דאם ניט קיין הפלאה" (בתרגום לעברית: על תפארת שבתפארת אין זו פליאה).

בקיץ שנת תר"א כבר היה נוכח לשמוע מאמרי דא"ח מאביו.  

בשנת תר"ג באו לליובאוויטש הרבנים הגאונים רבי דוד לוריא מביחאוו, רבי נחמי' מדובראוונע, רבי יצחק אייזיק מויטבסק, רבי פרץ מבעשנקאוויטש ועוד, להתיעץ בעניני עסקנות הכלל. הרב דוד לוריא התפלפל עם מהר"ש בלימודו והמוהר"ש נצחו. בהיות הרב פרץ אצל הצ"צ סיפר לו על דבר הוויכוח והנצחון, ויאמר הצ"צ: הברית מילה שלו היה בתפארת שבנצח.