אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש): הבדלים בין גרסאות בדף

בשנת [[תקנ"ז]] הוצא אדמו"ר הזקן את ספר ה[[תניא]] כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את [[תורת החסידות]] באופן שיהיה מובן לפשוטי העם{{הערה|מבוא לאגרות קודש הנ"ל עמ' 47-48.}}. ספר התניא היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את תורת החסידות באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה אדמו"ר הזקן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים"{{הערה|אגרות קודש הנ"ל (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}. הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב', ד'.}} אל תקרי יחיה אלא יחיה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. אדמו"ר הזקן השיב לו{{הערה|אגרת זו לא נמצאת בידינו.}} על כך. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק{{הערה|1= ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=51 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך]. {{PDF}}.}}.