שינויים

על דרך זה מצינו בזהר{{הערה|ח"א קצט, ב. חלק ב' סב, ב. וראה [[לקוטי שיחות]] חכ"ו ע' 99. וש"נ.}}, ש[[רב המנונא סבא]], למרות שהיה לו לחם לאכול, לא היה אוכל עד שהתפלל על מזונו. ולכאורה, בשעה שהאוכל ערוך ומוכן לפניו על השולחן – מה שייך לבקש שהקב"ה יתן לו, הרי כבר יש לו? והביאור בזה – שקודם שמתפלל להקב"ה אין האוכל שייך אליו, כך, שאין לו אוכל, וכדי שהאוכל יהי' שייך אליו – הרי זה רק על ידי התפלה.

כך גם בענין ה"יסורין" – שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע – אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי הקב"ה – כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה – הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו יסורים מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז – התורה מתקיימת.}}.