31,722
עריכות
אברהם לנדא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – " בס' " ב־" בספר ") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרה"ח ר' '''אברהם לנדא''' מ[[ז'עמבין]] נקרא בפי חסידי חב"ד ר' '''אברמק'ה ז'עבינר'''. בתחילה ישב בעיר קורניץ ועסק במסחר, אולם אחר כך נתמנה לרב בעיר ז'עמבין והיה מבחירי חסידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]]. | הרה"ח ר' '''אברהם לנדא''' מ[[ז'עמבין]] נקרא בפי חסידי חב"ד ר' '''אברמק'ה ז'עבינר'''. בתחילה ישב בעיר קורניץ ועסק במסחר, אולם אחר כך נתמנה לרב בעיר ז'עמבין והיה מבחירי חסידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]]. | ||
נולד לאביו ר' '''[[צבי הירש לנדא]]''' שנקרא "'''ר' הירשל'ה - ר' זלמן'ס'''". ר' צבי הירש היה סוחר ועמד בקשרי מסחר עם סוחרים בעיר קניגסברג ולעיתים היה נוסע לשם. ר' צבי הירש היה מופלא בחסידות ובתמימות. הוא אמר לחסיד הרב [[משה יהודה לייב לנדא ( | נולד לאביו ר' '''[[צבי הירש לנדא]]''' שנקרא "'''ר' הירשל'ה - ר' זלמן'ס'''". ר' צבי הירש היה סוחר ועמד בקשרי מסחר עם סוחרים בעיר קניגסברג ולעיתים היה נוסע לשם. ר' צבי הירש היה מופלא בחסידות ובתמימות. הוא אמר לחסיד הרב [[משה יהודה לייב לנדא (קורניץ)|משה יהודה לייב לנדא]] שהיה רבה של קורניץ, כי לפי דעתו, צריכים להפריש מעשר מהפסד כפי שמפרישים מרווח {{הערת שוליים|בספר מגילת קורניץ המתעד את תולדות הקהילה היהודית בעיר, מספר הרב לנדא אודות בני משפחתו ובראשם החסיד ר' זלמן ובנו זיסקינד}}. | ||
ר' אברהם היה סוחר גדול. הוא היה שולח רפסודות של עצים לעיר דנציג שבגרמניה ומכך התפרנס. פעם שלח רפסודות בשווי של שישים אלף רובל, וכולן טבעו. בנוסף לכך שהפסיד את כל הונו, נקלע לחובות עצומים והדבר הפריע לו להתרכז בלימוד התורה. בסופו של דבר החליט שלא טוב תוך כדי הלימוד לחשוב אודות החובות, אלא צריך להקדיש זמן מיוחד לכך. ומאז היה ר' אברהם סוגר את הספר לזמן מה, מהרהר בחובות שנחתו עליו, ובסיכומו של דבר היה אומר לעצמו: "לשם מה עלי לחשוב על כך? - הרי כסף לא נשאר לי, ואת הנכסים שנותרו כבר מכרתי, ועל מה יש לחשוב עוד?", ואז היה פותח את הספר ומתחיל שוב ללמוד {{הערת שוליים|ליקוטי סיפורים עמ' שכג.}}. | ר' אברהם היה סוחר גדול. הוא היה שולח רפסודות של עצים לעיר דנציג שבגרמניה ומכך התפרנס. פעם שלח רפסודות בשווי של שישים אלף רובל, וכולן טבעו. בנוסף לכך שהפסיד את כל הונו, נקלע לחובות עצומים והדבר הפריע לו להתרכז בלימוד התורה. בסופו של דבר החליט שלא טוב תוך כדי הלימוד לחשוב אודות החובות, אלא צריך להקדיש זמן מיוחד לכך. ומאז היה ר' אברהם סוגר את הספר לזמן מה, מהרהר בחובות שנחתו עליו, ובסיכומו של דבר היה אומר לעצמו: "לשם מה עלי לחשוב על כך? - הרי כסף לא נשאר לי, ואת הנכסים שנותרו כבר מכרתי, ועל מה יש לחשוב עוד?", ואז היה פותח את הספר ומתחיל שוב ללמוד {{הערת שוליים|ליקוטי סיפורים עמ' שכג.}}. | ||