משתמש:שלום/עירוב חצרות: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – " ח"ג " ב־" חלק ג' "
מ (החלפת טקסט – "בחי' " ב־"בחינת ")
מ (החלפת טקסט – " ח"ג " ב־" חלק ג' ")
תגית: עריכה ממכשיר נייד
שורה 11: שורה 11:
כאשר בא רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] (אביו של [[הרבי]]) לרבי [[חיים סולובייצ'יק]] מבריסק לקבל [[סמיכה לרבנות]], היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותה זמן שאלה בנוגע למקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום להביא את מאכלי השבת מהבית לסוכה, ולקיים את מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ובדיעבד נחשב הדבר כאילו עירבו דיירי החצר יחד.
כאשר בא רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] (אביו של [[הרבי]]) לרבי [[חיים סולובייצ'יק]] מבריסק לקבל [[סמיכה לרבנות]], היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותה זמן שאלה בנוגע למקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום להביא את מאכלי השבת מהבית לסוכה, ולקיים את מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ובדיעבד נחשב הדבר כאילו עירבו דיירי החצר יחד.


הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של מזון שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין<REF> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד תשכ"ב ח"ג עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]</REF>.
הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של מזון שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין<REF> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד תשכ"ב חלק ג' עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]</REF>.


==בתורת הקבלה והחסידות==
==בתורת הקבלה והחסידות==
39,916

עריכות

תפריט ניווט