הכנות לתקיעות (מנהגים): הבדלים בין גרסאות בדף

[[אדמו"ר הריי"צ]] היה מצווה להתוקע, ללמוד בימי ראש השנה בבוקר את המאמר “להבין ענין תקיעת שופר", אשר בסידור שעם דא"ח<ref>[[ספר המנהגים]]. ושם: הטעם יש לומר בפשיטות, מפני שבדרוש הזה מבוארות כוונות התקיעות. ומובן מעצמו שזהו בנוסף על חיוב ידיעת הלכות תקיעת־שופר כמבואר בפוסקים.</ref>.

בסידור [[אדמו"ר הזקן]] כתוב: {{ציטוטון|אחר [[קריאת התורה]] יכין עצמו לתקוע ב[[שופר]], ויאמר קאפיטיל למנצח לבני קורח מזמור שבע פעמים.}}, ופירש ב[[שער הכולל]]<ref>מג, א.</ref>: “ההכנה היא שיאמר זה המזמור שבע פעמים".

לאדמו"ר הרש"ב היה [[סידור תורה אור]] (עם שערי תפילה), שבו רשם את הגהותיו בכתי"ק. היה נקרא בלשונו הקדוש “דעם אלטען סידור", ואותו הנחילו בצוואתו לבנו מוהריי"צ שהיה מתפלל בו בשנת האבלות לפני העמוד, וכן בזמנים קבועים ומיוחדים, ביניהם בימים הנוראים ובעיקר בראש־השנה לסדר התקיעות ואמירת הפסוקים והברכות<ref>על־פי [[אשכבתא דרבי]], עמ׳ 79.</ref>.

לפי עדות הרבי<ref>משיחות חג־הפסח תשכ"ד</ref>, אצל [[אדמו"ר הריי"צ]], ומסתמא גם אצל אביו אדמו"ר הרש"ב, בעת התקיעות היה לפניו סידור האריז"ל (“סידור ר׳ שבתי מרשקוב"). סידור זה היה גם אצל כ"ק [[אדמו"ר הצמח צדק]].

מנהג בית הרב: האדמו"ר הוא המתחיל — בקול רם — באמירת “למנצח", [“מן המצר"], הפסוקים “קר"ע שט"ך, “עלה אלקים", מברך ותוקע...<ref>[[היום יום]] חלק שני.</ref>

בראש־השנה אחרי אמירת המפטיר, היה הרבי הרש"ב מכסה את פניו בטלית, ונשען על שולחן הקריאה (לא היתה בימה, רק שולחן הקריאה היה גבוה) ושהה כמה זמן עד שנשמעה המלה “למנצח".

באמירת למנצח שלפני התקיעות, כשהקהל כבר גמר לאמרו שבע פעמים, והרבי עוד לא גמר, היה נשמע שהרבי אומר בלחש את הפסוקים “נדיבי עמים גו׳ מאד נעלה" בניגון מיוחד.. ומתחיל עוד הפעם “למנצח" בלחש (שלא נשמע) וכשמגיע לתיבות הנ"ל, היה אומר שוב באותו ניגון ולפעמים גם פעם שלישית<ref>[[ליובאוויטש וחייליה]], עמ׳ 27.</ref>.

אחרי אמירת ההפטרה הכין עצמו אדמו"ר הרש"ב לתקיעות, פניו וראשו הק׳ מעוטפים בטליתו וקול דממה דקה וחרישית נשמע בתנועת ניגון חב"די הידוע בדביקות עצומה, ובתוך כך מתפרץ מתוך פנימיות לבו הק׳ הקריאה “למנצח" בהתלהבות עזה ובכיה נוראה.. כן כל פסוק ופסוק מהפסוקים שאומרים לפני התקיעות, קורא האדמו"ר בקול מר צורח, באנחות עמוקות ובכיות עצומות.{{הערת שוליים|[[התמים]] ד, עמ׳ פו. וראה עוד [[אשכבתא דרבי (ספר)|אשכבתא דרבי]]. עמ׳ 121: [[חודש תשרי]] [[תרפ"א]] עבר בכל הסדרים כמו אצל רבנו [מוהרש"ב] נ"ע, הדביקות והבכיות הנוראות של כ"ק [מוהריי"צ] שליט"א בתפילות הימים הנוראים, ובפרט המפטרים וסדר התקיעות היה באופן מבהיל מאוד, אשר ממש נמס כל לב המתפללים שם}}.

בראש־השנה דשנת [[תשי"ב]], בכה הרבי בעת המפטיר בכי רב מאין הפוגות. אחרי ההפטרה הכין הרבי עצמו לתקיעות, סידר את שלושת השופרות באיזה מטפחת אדומה. אחר־כך שם את הטלית על הראש והתכופף על הבימה, ומבין הטלית ראו שבוכה מאוד.. שמעו באמצע איזה תנועה של ניגון חרישי באמצע הבכי כשהיה מכוםה בטלית.. אלו שעמדו בקירוב אומרים שזה היה [[ראש השנה]]דיקע תנועה.. אחר-כך הסיר הטלית מעל ראשו, וקרא בקול מחריד ומעורב בדמעות את המלה "למנצח".. וכשהקהל כבר גמרו לומר, הנה עדיין אמר “למנצח" כמה רגעים, אבל לא שמעו תיבות אלא איזה קול.. אחר־כך אמר את הפסוקים, גם־כן בבכיות (לא כמו קודם) ובניגון של הפסוקים, שכפי שמסופר שכ"ק אדמו"ר הריי"צהיה אומר<ref>[[יומן]] [[תשי"ב]], [[כפר חב"ד]], גל׳ 491, עמ׳ 70.</ref>.

אמירת הפסוקים שלפני התקיעות ושלאחר התקיעות אצל [[הרש"ב]] היו בניגון מיוחד. בפסוק “קולי שמעה" הי׳ אומר: “כחסדך ה׳", ומפסיק, ואחר־כך ממשיך “כמשפטיך חייני".. פעם אחת קרה שבפסוק “ערוב עבדך" וגו', אחרי המלים “ערוב עבדך לטוב" אמר: “איי געוואלד - אל יעשקוני זדים"<ref>[[ליובאוויטש וחייליה]] עמ׳ 28.</ref>.

בר"ה [[תרצ"ט]] בעת התקיעות, אמר [[אדמו"ר הריי"צ]] את המזמורים והפסוקים שלפני התקיעות (דבר פלא היה, אשר בפסוק “מן המיצר" במקום עָנָנָי (בע' ונ' קמוצות) אמר עֵנֵני (בע' ונ' צרויות)<ref>ממכתב הרה"ח [[יחזקאל פייגין]] הי"ד, [[ספר השיחות]] [[תרצ"ט]], עמ׳ 291.</ref>.

בפסוקים שקודם תקיעת־שופר, במלים “ענני במרחב" היה אדמו"ר מה"מ אומר 'בַּמרחָב'' בבי"ת דגושה ובחי"ת קמוצה{{הערת שוליים|כפי שהוא במחזור ובסידור תורה־אור, ולא כבתהלים ובשאר סידורים שהבי"ת רפויה והחי"ת פתוחה כך גם מובא בספר המאמרים [[תרצ"ז]], עמ׳ 153: {{ציטוטון|תיבת 'מרחב' האמורה בפסוק זה, לפי ספרי הדקדוק היא מנוקדת בָּמרחב, ועל־פי הקבלה המקובלת צריכים לומר בַּמרחב.}}}}

בפסוק כי במצוותיך האמנתי, היה [[אדמו"ר מה"מ]] אומר תיבת “האמַנתי" במ"ם פתוחה<ref>כפי שהוא במחזור ובסידור תורה-אור, ולא בקמץ כבתהלים ובשאר סידורים</ref>.

איתא ב'שער הק"ש' שב[[סידור עם דא"ח]] <ref>ד"ה להבין ההפרש, דף עד, א.</ref>, שקודם תקיעת שופר אומרים “אנא בכח". ופירושו: בדרך כלל הם הכוונות מהפסוקים שהראשי־תיבות שלהם שם שני משם מ"ב, אמנם יש שמכוונים התיבות “אנא בכח" כו׳ במחשבה, אבל אין אומרים האותיות והתיבות. והעוסק בכוונות צריך ללמוד העניינים ברור בכתבי האריז"ל, ואז כוונתו רצויה<ref>לוח [[היום יום]] עמ׳ צב.</ref>.