1,963
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אחרי פטירתו עברה ההנהגה לבנו רבי [[שמואל שלמה ליינר]] מראדזין, אשר נהרג בשואה האיומה. הנהגתו היתה דומה להפליא לזה של סבו בעל ההילולא, דרך של תקיפות וחריפות. בימיו הורחקו חסידים רבים, וכמו כן נסגרו כמה שטיבלך ע"י הרבי בעצמו, שהרחיק חסידים רבים מהחסידות מכיון שסבר כי אינם מתאימים להנהגתו.
אחרי [[השואה]] הכתירו חסידי איזביצא-ראדזין את האדמו"ר רבי [[אברהם ישכר מראדזין]], חתנו של התפארת יוסף, וגיסו של רבי שמואל שלמה. ניהל את העדה לפני השואה עם גיסו האדמו"ר, ושימש כנשיא וראש רשת הישיבות של ראדזין, שמנתה כשבע סניפים בעיירות שונות בפולין. לפי מסורתם של ותיקי החסידים, רבי שמואל שלמה זצ"ל הוא זה שמסר לידי רבי אברהם ישכר את שרביט ההנהגה, לפני רציחתו עקד"ה, ולכן הוכתר על אף שלאחר השואה כבר לא היה חתן בבית ראדזין, כיון שאשתו בזוו"ר נרצחה עקד"ה.<REF>מיוזמי ההכתרה ר' [[נחום גולדשמיד]] וזוגתו מרת [[חיהד בורה חיה דבורה גולדשמיד גוראריה]], היחידים שנותרו מצאצאי 'בעל התכלת' ובנו ה'תפארת יוסף'.</REF> נפטר ב[[חול המועד סוכות]] [[תשס"ו]].
אחרי פטירתו הכתירו חסידי ראדזין את בנו רבי [[שלמה יוסף אנגלרד מראדזין]] לממשיך שושלת הזהב של איזביצא - ראדזין. <REF>מיוזמי ההכתרה היה נינו של ה'תפארת יוסף', רבי [[מרדכי יוסף אלעזר גולדשמיד]]</REF>
