|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{לעריכה|לשון. עיצוב. פסקאות. קישורים פנימיים.}}
| | |
| [[תמונה:טוביה_פרידמן-_צייד_הנאציים.jpg |שמאל|ממוזער|250px|טוביה פרידמן-צייד הנאציים]] | | [[תמונה:טוביה_פרידמן-_צייד_הנאציים.jpg |שמאל|ממוזער|250px|טוביה פרידמן-צייד הנאציים]] |
| '''טוביה פרידמן''' ([[תרפ"ג]] - [[תשע"א]]) היה צייד נאצים שעזר בתפיסת פשעי מלחמה. היו לו קשר רב עם ה[[רבי]]. | | '''טוביה פרידמן''' ([[תרפ"ג]] - [[תשע"א]]) היה צייד נאצים שעזר בתפיסת פשעי מלחמה. היו לו קשר רב עם ה[[רבי]]. |
| שורה 10: |
שורה 10: |
|
| |
|
| בשנת [[תש"ב]] נערכה אקציה בגטו ולמרות שאמו ואחותו הצעירה הועסקו כתופרות, נשלחו שתיהן לטרבלינקה. אחותו הגדולה פגשה אותן בתחנת הרכבת והספיקה להפרד מהן. במהלך האקציה נעלם אחיו הצעיר, שהיה כבן 14. פרידמן ואחותו הגדולה הועברו למחנה העבודה ברחוב שווארליקובסקה משם היה יוצא לעבודות כפייה במרכז רפואי צבאי גרמני. | | בשנת [[תש"ב]] נערכה אקציה בגטו ולמרות שאמו ואחותו הצעירה הועסקו כתופרות, נשלחו שתיהן לטרבלינקה. אחותו הגדולה פגשה אותן בתחנת הרכבת והספיקה להפרד מהן. במהלך האקציה נעלם אחיו הצעיר, שהיה כבן 14. פרידמן ואחותו הגדולה הועברו למחנה העבודה ברחוב שווארליקובסקה משם היה יוצא לעבודות כפייה במרכז רפואי צבאי גרמני. |
|
| |
|
| |
|
| בשנת [[תש"ג]] הודיע קצין האס אס אוברשטורמפיהרר (רב סרן) פרנץ שיפרס ועוזריו אונטרשטורמפיהרר אריך קאפקה וריכרד שייגל על האפשרות לעזוב את ה[[גטו]] תוך חילופי שבויים עם הבריטים. פרידמן ואחותו המבוגרת בלה יצאו עם אחרים באוטובוס. אלא שהאוטובוס נסע לבית הקברות, ורק בזכות הקצין קאפקה לא נורו למוות כשאר יושבי האוטובוס. שניהם הוחזרו למחנה לאחר מכן. | | בשנת [[תש"ג]] הודיע קצין האס אס אוברשטורמפיהרר (רב סרן) פרנץ שיפרס ועוזריו אונטרשטורמפיהרר אריך קאפקה וריכרד שייגל על האפשרות לעזוב את ה[[גטו]] תוך חילופי שבויים עם הבריטים. פרידמן ואחותו המבוגרת בלה יצאו עם אחרים באוטובוס. אלא שהאוטובוס נסע לבית הקברות, ורק בזכות הקצין קאפקה לא נורו למוות כשאר יושבי האוטובוס. שניהם הוחזרו למחנה לאחר מכן. |
| שורה 29: |
שורה 28: |
| מר פרידמן מוכר בעולם כצייד נאצים שבזכותו הועמדו נאצים רבים לדין בגין פשעי מלחמה - עבודה שזכתה לעידוד רב מה[[רבי]]. את עבודתו הוא עושה במסגרת המכון שהקים, ומטרתו לתעד חומר נגד הנאצים על מנת ללוכדם ולהעמידם לדין. למעלה ממאה וחמישים ספרים המתעדים את השואה האיומה, כתב מר פרידמן עד היום. | | מר פרידמן מוכר בעולם כצייד נאצים שבזכותו הועמדו נאצים רבים לדין בגין פשעי מלחמה - עבודה שזכתה לעידוד רב מה[[רבי]]. את עבודתו הוא עושה במסגרת המכון שהקים, ומטרתו לתעד חומר נגד הנאצים על מנת ללוכדם ולהעמידם לדין. למעלה ממאה וחמישים ספרים המתעדים את השואה האיומה, כתב מר פרידמן עד היום. |
|
| |
|
| ===[[יחידות]] מופלאה===
| | בשנת [[תש"ל]] הגיע טוביה פרידמן לניו-יורק במסגרת עבודתו. על הפגישה הזו אמר: |
| בשנת [[תש"ל]] הגיע טוביה פרידמן לניו-יורק במסגרת עבודתו. “מאחר וכמה פעמים ביקרתי ב[[ניו יורק]], ולעתים עברתי ליד ביתו של [[הרבי מליובאוויטש]] בברוקלין, רציתי להיפגש עם אישיות דגולה זו כדי ולקבל ממנו עצה וברכה בכל הנוגע לחיי המשפחה והעבודה - האם להמשיך בעבודתי זו? | | "הפגישה הזאת עם הרבי שינתה את חיי". |
| | |
| היה לו ידיד טוב בפריז ושמו [[ר’ יצחק שניאורסון]]. הוא היה קרוב לגיל 80, והיה [[עשיר]] גדול. הוא היה קרוב משפחה של ה[[רבי]]. בכל פעם שנזדמנתי ל[[פריז]], הייתי אורחו ב[[שבת]].
| |
| | |
| | |
| כתבתי לר’ יצחק כי אני בניו-יורק ואני מבקש שידאג שאוכל להפגש עם ה[[רבי]]. לא ארכו הימים, וקיבל שיחת טלפון ממזכירו של ה[[רבי]] שקבע לו פגישה בשעה אחת אחר חצות. הוא ציין כי ה[[רבי]] מקבל אורחים רק בשעות מאוחרות. נקבעה לו פגישה בת חצי שעה.
| |
| | |
| עוד קודם לזמן הנקוב, הגיע טוביה פרידמן לבית מדרשו של ה[[רבי]]. רק לאחר שתיים הודיע לו המזכיר כי אוכל להיכנס, והוא ביקש שלא אאריך בפגישתי.
| |
| | |
| "כשנכנסתי לחדר ה[[רבי]] קידם אותי ב[[שלום עליכם]] חם, והזמין אותי בלבביות לשבת ליד שולחנו. עיניו הבריקו כיהלומים ונשקף מהם זוהר מיוחד. הופעתו האצילית נסכה בי מיד אווירה של יראת כבוד. התרשמתי מיד כי לפניי אישיות דגולה וסמכותית שעולה עלי מעל ומעבר. זה מילא אותי בתחושה של אימון ללא סייג וביטחון כי לאדם הזה אני יכול לגלות את כל סודותי ופצעי ליבי, ומפיו אקבל תשובה והדרכה נכונה ואמיתית, יחד עם ברכה נאמנה שתלווה אותי גם לאחר מכן.
| |
| | |
| עוד בטרם הספקתי להוציא הגה מפי, והרבי פתח בשיחה. הוא אמר לי כי הוא שמע אודותיי בשעתו מפי [[יצחק שניאורסון]], ובמשך השנים הוא גם עקב אחר פעילותי ברדיפת נאצים. הוא ציין כי ידוע לו הכל אודות חלקי בתפיסת אייכמן ושאר פושעי מלחמה גרמניים ואוסטריים.
| |
| | |
| כאן סיפרתי ל[[רבי]] על בננו היחיד, יעקב רוני, שהוא בן שמונה, ילד רזה וחלש שהילדים בבית הספר מרבים להציק לו. סיפרתי לו שבכל פעם שאני נוסע לגרמניה, הילד בוכה ומתחנן שלא אעזוב אותו, וגם אשתי מתנגדת לכך נמרצות. אך מאידך, אסור לי להרשות לכך שהנאצים ישוחררו לחופשי ללא עדויותיי ומסמכיי.
| |
| | |
| ה[[רבי]] הקשיב לכל מסכת הלבטים, ולבסוף ענה לי (תוכן הדברים): אמנם כתוב בתורה ש[[הקב"ה]] ציוה ל[[אברהם]] לעשות כל מה שתגיד לו [[שרה]] אשתו; אולם במה דברים אמורים? בדברים ש[[בין אדם לחבירו]], אך לא כן בדברים ש[[בין אדם למקום]], שכן מצאנו ב[[אדם הראשון]] שגורש מ[[גן עדן]] דווקא משום ששמע לקולה של חוה אשתו ואכל מפרי [[עץ הדעת]].. והרי המצווה היא לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו [[עמלק]]; זו [[מצווה]] גדולה מן ה[[תורה]], זהו חוב של כל אדם ב[[ישראל]]. זכות גדולה היא בידך שאתה מוציא את ידי הרבים בעבודתך המסורה. שליחות גדולה היא זאת שהוטלה עליך, ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. אם אתה לא תעשה את העבודה הזאת, איש אחר לא יעשה זאת.
| |
| | |
| כאן הרבי הוסיף: ובאשר לבנך יחידך יעקב רוני. אל תשים אל ליבך, כי כעת הוא עודנו קטן, אבל זה הקטן גדול יהיה, ועד שימלאו לו 18 שנים, יגדל ויתחזק. ולפי ששמו יעקב רוני, הרי עליו הכתוב אומר: ‘רונו ליעקב שמחה וצהלו בראש ה[[גוי]]ים’”.
| |
| | |
| בשלב זה ה[[רבי]] הוסיף לומר דברים שנשמעו באוזניי תמוהים למדי: “חשוב שישמור לנפשו מאשה זרה ופתיה שלא תפתנו בחלקת לשונה. כמו שאמר שלמה המלך ב[[משלי]] ‘להצילך מאשה זרה מנכרייה אמריה החליקה’. [[יעקב אבינו]] עבד באשה, ואילו [[שמשון הגיבור]] אבד בגין אשה. על כן שמור את בנך מאישה זרה - הכפיל הרבי את אזהרתו - “שהרי גם הוא כמו שמשון יהיה גיבור וחזק, גם הוא כשמשון בן יחיד להוריו, וגם אשת מנוח כמו אשתך, היתה עקרה שבע שנים בטרם ילדה בן...
| |
| “ואולם צופה אני כי בנך ישביע את אביו ואת אמו נחת”, סיים הרבי את דבריו הנבואיים והמופלאים.
| |
| | |
| בשלב זה אמרתי לרבי כי באתי גם לבקש את עצתו, אם להוציא בשפה האנגלית אלבום על משפט אייכמן. סיפרתי לו כי אלבום זה הוצאתי בעברית אך מכירתו כיסתה רק בקושי את ההוצאות שהשקעתי בו, ומשום כך אני מתלבט אם להוציא את האלבום הזה גם באנגלית עבור יהודי ארצות הברית.
| |
| | |
| נתתי לרבי עותק של האלבום בעברית, והוא עלעל בו דקות אחדות, ואחר אמר לי: “ביקרתי ב[[פריז]] אצל [[ר’ יצחק שניאורסון]] וראיתי את הדוקומנטציה שלו, ואת כל המסמכים שברשותו. עליך לדעת כי לאנשים אין סבלנות לקרוא ספר על החורבן שהמיטה השואה. לכן כדאי להוציא אלבום כזה, כדי שאנשים יסתכלו בתמונות שיש בו. תמונה מעוררת רושם חזק יותר מאשר ביטוי של טקסט הכתוב בספר; בתמונה מביטים ובשורות מתחתיה ומבינים את הענין. אני סבור שבברוקלין ידפיסו לך אלבום כזה. סבורני שתצליח במשימה זו, והשם יתברך יסייע לך”.
| |
| | |
| במשך כל הזמן נשמע צלצול הפעמון כמה פעמים, להודיע לי כי כבר עברתי את מכסת הזמן שהוקצתה לי, וכי אנשים אחרים המבקשים את פני ה[[רבי]] ממתינים בקוצר רוח לתורם. ה[[רבי]] ליווה אותי אל דלת היציאה ובירך אותי לשלום.
| |
| | |
| בצאתי עטו עלי כמה [[חסידים]] וביקשו ממני לשמוע מה ה[[רבי]] דיבר עמי. סיפרתי להם בתמצית את דברי ה[[רבי]], וחשתי במקום כבן בית.
| |
|
| |
|
| הפגישה הזאת עם הרבי שינתה את חיי בשני מובנים".
| |
| טוביה פרידמן הלך לעולמו בגיל 89. | | טוביה פרידמן הלך לעולמו בגיל 89. |
|
| |
|