|
|
שורה 9: |
שורה 9: |
| {{ציטוט צף|עם הקמת הגטו נפתחו [[מניין|מניינים]] . . מניין שני היה אצל ה[[חסיד]] הרב פייביש זיסמאן, שם היה מניין של [[חסידי חב"ד|אנשי חב"ד]] בגטו. ביום שישי לפני [[קבלת שבת]], היו לומדים שם [[תניא]]. ב[[שבת]] היו עורכים [[שבת#סעודת שבת|שלוש סעודות]] ואומרים [[חסידות]]|אלחנן פרסון, '''יהדות ליטא'''}} | | {{ציטוט צף|עם הקמת הגטו נפתחו [[מניין|מניינים]] . . מניין שני היה אצל ה[[חסיד]] הרב פייביש זיסמאן, שם היה מניין של [[חסידי חב"ד|אנשי חב"ד]] בגטו. ביום שישי לפני [[קבלת שבת]], היו לומדים שם [[תניא]]. ב[[שבת]] היו עורכים [[שבת#סעודת שבת|שלוש סעודות]] ואומרים [[חסידות]]|אלחנן פרסון, '''יהדות ליטא'''}} |
| לאחר שאדמו"ר הריי"צ הצליח להגיע ל[[ארצות הברית]] החל בהשתדלויות להשגת אשרות כניסה ל[[חסידים]] שנמצאים במקום סכנה. בין אלו שקיבלו ויזה בזכות השתדלותו של הרבי היו משפחתו של ר' פייביש, אך זו לא מומשה. לאחר מכן הצליח להשיג ויזת מעבר ל[[שנחאי]] ([[סין]]), אך גם זו לא מומשה. | | לאחר שאדמו"ר הריי"צ הצליח להגיע ל[[ארצות הברית]] החל בהשתדלויות להשגת אשרות כניסה ל[[חסידים]] שנמצאים במקום סכנה. בין אלו שקיבלו ויזה בזכות השתדלותו של הרבי היו משפחתו של ר' פייביש, אך זו לא מומשה. לאחר מכן הצליח להשיג ויזת מעבר ל[[שנחאי]] ([[סין]]), אך גם זו לא מומשה. |
| {{חלונית|כותרת=תיאור חי מ"בר המצווה" של ר' לייבל, מאת מר אברהם תורי (גולוב), בספרו "גטו יום יום"|תוכן=בדרכי נתקלתי ב[[סוכה]], דלתה הייתה פתוחה לרווחה. ואפשר היה לראות בתוכה יהודי [[זקן|מזוקן]] ולראשו כובע שחור. הוא היה לבוש בגדי [[חג]] ופניו קרנו מ[[שמחה]]. בסוכה ישבו עוד מספר אנשים. הם שרו [[ניגון חסידי]] וליוו אותו במחיאות כפיים וברקיעת רגליים. הם שרו בהתלהבות ובדבקות, כאילו לא היו קיימים בעולם גטו ושליטים [[נאצים|גרמניים]].
| |
|
| |
| כאשר ראה אותי, יצא היהודי המזוקן מן הסוכה. הוא אחז בשרוולי ושאל שאלת תם: "מה אתה עושה בסוכות בסביבתנו? שלום עליכם! ו[[יום טוב]] שמח!" הוא היה שרוי במצב רוח מרומם ואף נראה כי לגם כוסית [[משקה]] לכבוד החג. הוא לא הקשיב לתשובתי, שאני ממהר לפגישה.
| |
|
| |
| :"האם כבר ישבת בסוכה השנה?" חקר אותי היהודי המזוקן.
| |
|
| |
| :"לא', עניתי. 'לא היה לי זמן. תסלח לי, אני ממהר".
| |
|
| |
| היהודי, זיסמאן שמו, והוא אגב מכר שלי, סוחר מ[[קובנה]] ו[[חסיד]]. הוא הסתכל עלי בתימהון, כאילו הייתי כופר בעיקר. הוא תפס בזרועי ומשך אותי לתוך הסוכה. 'נא להיכנס' רעם בקולו.
| |
|
| |
| :ואני שוב:"אני ממהר לפגישה בענייני הכלל".
| |
|
| |
| דבריי לא השפיעו על היהודי המזוקן. 'אין דבר רק לרגע', הוא הושיב אותי בכוח על ספסל בסוכה.
| |
|
| |
| הוא רמז לאשתו דרך החלון של הסוכה וזו נכנסה מיד לסוכה ובידיה [[יי"ש]] ועוגה. הוא בעל שמחה, היהודי המזוקן. בנו נהיה היום [[בר מצווה]], הוא ביקש ממני לשתות כוסית יי"ש ולברך את ברכת 'שהכל', וכמובן לטעום מן העוגה. תוך כדי דיבור פצחו היהודים שוב בניגון.
| |
|
| |
| . . היהודים שרו בדבקות וב[[אמונה]] בחסדו של [[השם יתברך]], ואני שכחתי את עצמי ואת שליחותי הציבורית והצטרפתי לניגון ולאמונה... במשך כל היום הייתי תחת הרושם הטוב של אווירת החג בסוכת החסידים. קינאתי בחסידים על יכולתם להשתחרר מעול הגטו}}
| |
|
| |
|
| ==== בגטו קובנה ==== | | ==== בגטו קובנה ==== |